משחקים כואבים....

הייתה לנו אהבה מהאגדות
אני הייתי נסיכה
שמחכה לסוס הלבן
ואתה פיתאום הופעת
כמו קרן אור ביום מעונן
סחפת אותי לרגעים הכי יפים
לגן עדן קסום בשביל של נרקיסים
הייתי מאושרת
הייתי בעננים
עד שהתחלת לשחק איתי משחקים
היית מעודן לא רצית לפגוע
לנקודה הרגישה ידעת לקלוע
ואני כמו תמימה
עיוורת מהאהבה
סלחתי.. אבל לא שכחתי
כל הבכי והדיכאונות
שוב ושוב הזיכרונות
הבכי לא ניגמר
השארת בי טעם מר..
רואה אותך איתה מתחבקים חזק חזק
מרגישה בגרון מחנק
כל הגוף שלי כואב..
לראש אין מנוח
עולה תמונה ועוד תמונה
מנסה לשכוח
רק משפט יש לי לומר
לפני שהכל ניגמר
הראש אולי סולח, אבל הלב..
הלב לעולם לא שוכח....