אהובי!

אהבתנו כל כך רחוקה וקשה

פעמים רבות להסתירך ממנה ניסיתי,אך כמו תמיד הכל התפוצץ!

חיינו מצאו דרכים שונות,אך האהבה משכה אותנו שוב לאותה נקודה...

והיום רק ממרחק אני מתענגת על מראך:

גובהך הרב ואישיותך הכובשת

שפתייך המלאות אהבה ועינייך המלאות תקווה

שכאשר בי הם מסתכלות,גורמות רק לדמעות!

להגיד לך עד כמה אני אוהבת אותך,זה בלתי אפשרי,אז בינתיים אני חיה את הזיכרון,מפחדת להיכנס להווה המפחיד שיכול להיות כל כך אכזר לפעמים...בוא אלי,בוא אתה,תן טעם לחיי המרירים,הכנס אור ותקווה לחושך בו אני יושבת,את אמונה לאהבה!!!!!!