שוב היא כותבת....=> תגיבו אנשיםםם

ושוב היא כותבת...


לנער האובד,


הנער שאהבה איננו עוד




ושוב היא חושבת


עליו...


בכתיבתה המילים זורמות מליבה


ולעיתים רק נקודות המתארות


כמה ליבה רוצה לבכות.




ושוב היא יודעת


הוא לא יהיה שלה


היא יודעת...


היא שומעת...


היא רואה...




היא מרגישה...את ליבה


כל פעם מחדש


שרואה אותו מתחיל לנגן מזמורים


"מים רבים לא יכבו האהבה


ונהרות לא ישטפוה..."




שוב עולה הזיכרון מאותו אדם


ששבה את ליבה


ושאב את עולמה




שוב היא נרדמת, קמה


וכותבת


את אשר ליבה כל כך רוצה


לצעוק


ובבוקר נושמת,


במחשבה שהוא נושם את אותו האוויר.




ובשקט בשקט


בלי שאף אחד יראה,


מזילה דמעתה


לזכר הנער המושלם


שלא ישוב עוד לעולם.




היא כאן, אבל היא לא היא


היא אחרת, היא שונה


התנהגותה סותרת כל הבנה


אף אחד לא מבין, אף אחד לא יודע


את הקול שבליבה איש לא שומע.




כי הילדה...בה רצתה שיתאהב


לא תיתן לאף אדם אחר שאותה סובב.


היא עצמה...רק איתו, אך הוא...כבר איננו


ומה עושים אנו, עכשיו, לבדנו?




נשמתו במקום אחר, מקום מרחוק


מקום אליו לא יגיע אף אחד


החליטה הילדה, להרוג נשמתה


רק בשביל להישאר איתו...לעולם.




גופותיהם על הקרעקע אך הנשמות אחרות


אף אחד לא מבין


אף אחד לא יודע


אף אחד לא שומע את ליבם


הוא...לעולם יישאר קיים.


והם כאן... מעולם לא נעלמו


כמו תמיד נשארו


שניהם שונים אך כה דומים


והוא כאוב ולו כואב


וליבה אותו כל כך אוהב




כל שנותר לה זה לחזור


ולנסות כמה שיותר לעזור


לנסות שישוב, כי אותו היא אוהבת


למרות הכול...למרות כולם...


כל מה שהיא עושה


היא כותבת...


 


=> בייבי שלי אני א=ו=ה=ב=ת אותך <=