אני פה ואתה שם.

נכנסנו לדירה, היה בלאגן


אנשים יושבים ועומדים על השולחן


אחרים רוקדים אחד על השני


ורק אני שואלת את עצמי.


אתה לוקח כוסית ומרשרש בה מעט


שאנשים ישימו לב ויסתכלו במקצת


ואז אתה מתחיל לדבר


המוסיקה נפסקת


 ואתה אומר:


"חבר'ה תהנו כאילו אין מחר"


ואני לעצמי בנתיים


"אין דבר"


יושבת בצד מחכה שנלך


מסתכלת בשעות והזמן דועך


מתבונננת בך מרחוק עם חברים


יושבים, צוחקים, שותים ונהנים.


למה זה קורה דווקא לי


אני מדברת אליך ואתה לא עונה לי


אולי זה לא ממש יוצא במילים


אבל דרך העיניים הדברים די ברורים


ומה אני צריכה לעשות שתבין


שבשבילי החיים האלה הם לא חיים.