אהבה בכדור הארץ

זה הדיכאון המיוחד שמגיע עם הרוח הסתווית הראשונה. כשיש חושך רך שנוצר מעננים רכים ואיוושת העצים לוחשת מילים אינטימיות של אהבה. זה בדיוק עכשיו. מזג האוויר ההפכפך מרמז על ימים שבהם הגשם דופק בחלון, יש כוס של שוקו ליד המיטה ובשעת אחר הצהריים המתוקה, הפוך מכסה את שנינו. ואני יודעת שאין לי למה לחכות. אין לי עיניים כחולות ושער זהבהב, אין לי שפתיים תמימות ולא גזרה שברירית. אין לי סיפור חיים מזוויע לעורר את רחמיך ואין לי את החוכמה הנשית להסתיר את כל מה שאין וליצור אשליות נצחיות. לא נשארתי בחלומות. באת אליי וליטפת אותי וחיבקת אותי ועשינו הרבה "כיף", או אהבה- כפי שאני קוראת לזה. נוח לך בינתיים כך, עם מישהי רכה שאוהבת אותך כל כך. כל כך עד שהיא מעלימה עין מניצול אכזרי ומחפיר, מאדישות שנמצאת שם תמיד, ומרוע שמגיע לפעמים כשסתם ככה בא לך. ואני מחייכת אליך מבעד לדמעות. ואתה לא רואה- לא את הדמעות ולא את החיוך. אתה היית רוצה לראות את זאת עם הגזרה השברירית והעיניים היפות, ולה אין מושג כמה אני הייתי רוצה להיות במקומה. אני מבליגה, כי לך יש עיניים יפות, ושיער חלק, וגזרה מתאימה, וסיפור סוחט דמעות..משום מה אני מרגישה שזה בכל זאת לא זה. אבל אם היית נשמה תאומה שלי- היית רואה מעבר לחוסר השלמות. היית רואה אותי ובזה אני לא מתביישת. אבל אתה לא רואה, ואף אחד לא רואה, אני מחייכת לעוורים ומרוב כאב זה מצחיק אותי. והנה מגיע עוד סתיו יפהפה, ועם טיפות הגשת על החלון, ועם השוקו החם- יהיה לי כל כך קר מתחת לפוך...