וברור שזה ככה

וברור שזה ככה, שקשה לי עכשיו


כן, ברור שזה ככה, שהכל כבר חלף


העצב נשאר וגם הדמעות


הכאב לא עבר וקשה לי לראות.


 


הדמעות  מכסות את עיניי החומות,


הכאב מכסה את ליבי הורוד.


 


בתוך חדר קטן, מחפשת פינה,


סופרת ת'זמן ועוברת שנה.


 


מנסה רק לשכוח, אבל הלב לא נותן,


מנסה רק לברוח, אבל הרגליים גם כן,


לא נותנות לי ת'כוח לצאת לעולם,


לא נותנות לי ת'כוח, להיות בנאדם!
 


אז נכון שעכשיו החיוך בי בגד,


ונכון שעכשיו אני נשארתי לבד,


ונכון שעכשיו השמחה נעלמה


ואני כמו תמיד


 


                                 נשארתי בודדה...