מי אוהב אותך יותר ממני?

שוב.


שוב באותו מצב, שוב באותה הסיטואציה.. אובדת עצות.. אני יושבת כאן בין ארבע קירות הכל כל כך שומם וקר.. אני מנסה לתפוס את עצמי אחרי יום מפרך בידיים לשתות איזו כוס מים לצנן קצת את הגוף ולחשוב, לחשוב עליך בלי כאב, בלי דמעות רק לכתוב ולכתוב כמה שיותר זמן בלי שמפלים שלמים יצאו לי לא רק מהעיניים גם מהלב, רק לא להרגיש את הכאב החודר והפוצע הזה שהותרת בי. אני שמה בסטריאו שיר מקפיץ כדי שיעלה לי אפילו לדקה חיוך קטנטן.. זה דווקא עובד.. אני מנסה להמשיך הלאה להתאבל עליך רק בוורד כל פעם כי אתה מת, מת מבחינתי! אני מקווה שיום אחד תהפך רק לזיכרון, זיכרון מהתקופות היפות שלנו ביחד שיעלהבי סיבה לחייך כי החיים כל כך יפים גם בלעדיך!


אני מציירת לי עלי כותרת ורדרדים, רעננים מטל הבוקר מנסה לחייך רק בגלל משהו קטן כזה ומצליחה, חושבת עליך ובוכה..


עכשיו הן כבר יוצאות... דמעות חמות. אני אסיים פה את המכתב להיום כי כבר קשה לי לכתוב ..


אנשושים תגיבו