דמעות של כאב שלא נגמר!!

שלום לכם אנשים יקרים...באתי שוב לכתוב מכתב נוסף לרשימת המכתבים שלי....מכתב זה מופנה אליכם..קוראים יקרים...כי אני צריכה את העזרה שלכם........וכאן המכתב מתחיל......




לפני שאתם קוראים רק תדעו שחוות דעתכם מאוד חשובה לי. נכון..המכתב קצת ארוך....אבל אם תקראו את זה בלב ובהקשבה מלאה תבינו שזה חשוב....


.................................................................


זה היה יום די רגיל...אבל יום מושלם....העננים היו בצבע תכלת..השמש חייכה אליי..אבל זה היה כמו בכל יום......לעומת זאת לא ידעתי מה יוליד היום היפיפה הזה........


אבל הוא הוליד ת'דבר הכי יפה שקיים בטבע...הוא הוליד אהבה!! אהבה שתפסה את לבי ולא שיחררה לרגע......


זה היה ב- 12/7/04 ראיתי אותו...כמו מלאך עם חיוך כה מושלם......בקניון..(הוא עבד שם)....איך שראיתי את פניו משהו בלב אמר לי: שירן, הוא האחד שלך....הלב שלי פעם בחוזקה עד שרצה להתפוצץ.....הרגשתי שאם אני לא אעשה משהו כדי לדבר איתו זה יהיה הפספוס הכי גדול.....ולכן אמרתי שאני חייבת לעשות הכל כדי לדבר איתו.....אז חברה שלי קצת עזרה לי והלכה להגיד לו שאני רוצה ת'פלא שלו....אבל הוא היה כזה נשמה...ואמר לה סבבה אבל שהיא תבוא לדבר איתי..ואני כזה התביישתי אבל עדיין עמדתי על שלי והלכתי אליו דיברנו הוא נתן לי ת'פלא....ולחצנו ידיים והוא היה כזה מושלם..החיוך שלו כבר עשה לי צמרמורות בכל הגוף המבט בעיניים שלו היה מסתורי והעיניים היפות שלו...כמו הים...בצבע טורקיז...פשוט הפנטו אותי....


מאותו יום התחלנו לצאת והייתי כל כך מאושרת הרגשתי שאין דבר יותר טוב ממנו....הרגשתי דברים שבחיים לא הרגשתי כלפי אף אחד, הרגשתי שסוף סוף מישהו באמת מעריך אותי..




והוא היה כזה אמיתי איתי.....הוא אמר לי את באמת משהו מיוחד....כן, זה מה שכל הבנים אומרים...אבל זה היה באמת, הרגשתי את זה....הרגשתי איך גם הוא לא יכול בלי לראות אותי....וזה עוד יותר הלהיב בי אהבה כלפיו.....זה היה שבועיים של חלום.....מה שהכי ריגש אותי ולמרות שזה מהר מידי אבל אני לא מתחרטת על זה.....עשינו אהבה... עשינו את זה כל כך יפה הוא היה הראשון שעשיתי איתו אהבה ולא סתם סקס חולף...(כי הראשון שלי לצערי היה מתשוקה)




וואי שכחתי להגיד לכם את שמו...קוראים לו נוי והוא באמת כזה פשוט, נוי -שזה אומר יופי...והוא באמת כזה יפיוף...


הכל היה יפה עד שהגיע אותו יום עצוב שהוא פשוט אמר לי: שירן...עדיף שניפרד....אני לא יכול עכשיו להיות


בקשר עם מישהי ,אני מאוד לחוץ ואני לא יכול.....זה היה כאילו שירו לי ישר לתוך הלב כדור מברזל...ובאותו רגע הוא התרסק לרסיסים. כל כך בכיתי...כל כך רציתי לקבור את עצמי...לא היו לי חיים בלעדיו, הרגשתי שאין טעם לחיים....כל כך כעסתי עליו....לא יכולתי להבין למה? למה פתאום? אבל אחרי זה אמרתי לעצמי עדיף שלא נריב וכמה שזה כואב ננסה להיות ידידים....ואז הגיע היום של הגיוס ויום לפניו החלטתי שאני אשלח לו הודעה..ובהודעה רשמתי: "נוי דרך חיים חדשה לפניך אז אני מאחלת לך רק טוב ושאלוהים ישמור עליך מכל משמר..ותדע שאני תמיד אוהב אותך לנצח...נצחים"


הוא כל כך התרגש ואמר לי תודה תודה רבה לך...את באמת מיוחדת ולמרות הכל את לא היית סתם אחת את היית משהו מיוחד במינו...ותדעי שאני תמיד פה בשבילך אפילו שאני רחוק ותוך כדי




 


 


 


ההודעות אני בוכה ובוכה ואומרת אחח איזה בן אדם.....אילו יכל להרגיש כמוני אילו יכל להרגיש את אותו דבר כמוני זה היה פשוט נס!!!


ואז עברו הימים ולפעמים הוא היה מתקשר...עד שהגיע התאריך ה-19/8/04 הייתי שוב בקניון עם חברה שלי...באתי לשבת ופתאום בין כל כך הרבה אנשים ראיתי אותו.....ראיתי את פניו ראיתי אותו במדים כה מושלם ונצחי...הלכתי אליו...ואמרתי לו נוי!! והוא ישר חיבק אותי....ולא סתם חיבוק, חיבוק ענק שלא נגמר ונשיקה גדולה....ולא רציתי להיפרד ממנו לשנייה....זה היה אחרי חודש שלא ראינו אחד ת'שני..זה היה כזה מרגש. הלב שלי רצה לצאת ולקפוץ מתוך החזה שלי.......זה היה פשוט מושלם (אני חשבתי שהוא רק ייתן לי חיבוק קטן ונשיקה וזהו)


ושוב עברו הימים...ופה ושם דיברנו...עד שהגיע התאריך ה-2/10/04....ופתאום בשתיים ורבע בלילה נשמעה הודעה.....ולא חשבתי


שזה יכול להיות הוא ואז אני רואה...."מה קורה מותק, עכשיו אני הולך לבסיס אבל כשאני חוזר אני רוצה לראות אותך"


ואני כזה בפה פעור...כן למה לא מתי שבא לך נשמה....


ואז הוא אומר לי....וגם רציתי להגיד לך שבאמת לא הגיע לך להיפגע ממני באמת שלא ואני מטומטם שהרסתי ת'קשר בינינו....ואז אמרתי לו תמיד אפשר לנסות שוב ואז הוא אמר לי, תני לזמן לעשות את שלו מותק....


ואז אחרי כמה ימים נפגשנו ולא בדיוק דיברנו עלינו וזה היה מבאס....אבל מהמכתב הוא הבין שאני אוהבת אותו מכל דבר בחיים....ובקיצור אחרי זה שוב ראיתי אותו הלכתי לבקר אותו בבסיס...ואחרי זה הוא בא איתי כמו שהוא הבטיח...לעשות קעקוע...יום לפני היום הולדת שלי ונתתי לו שוב מכתב רק שהמכתב הזה היה מכתב גם מרגש אבל גם מכתב של שאלה אחת גדולה.....מה איתנו???? איך ממשיכים וכאלה..


ויום אחרי הוא התקשר אליי..ואמר לי מזל טוב מאמי...ואחרי זה הוא אמר שהוא קרא ת'מכתב ואנחנו צריכים לדבר על זה בארבע עיניים.....וזהו, אני ממש מפחדת אני לא יודעת מה לחשוב מה לעשות כל רגע אני מדמיינת אותו בראשי..אומר לי




שכן שהוא רוצה לחזור אבל גם יש בי ת'פחד והמחשבה שעלייה אני יותר חושבת..שהוא יגיד לי שירן לא!!!! עדיף שזה יישאר ככה שנהיה רק ידידים....הפחד הזה לא עוזב אותי ואני יודעת שזו אפשרות.....ורק אלוהים יודע כמה זה ישפיע עליי..אני בטוח אכנס שוב לדיכי שלקח לי לצאת ממנו חודשיים....ואני לא יודעת מה לחשוב כן או לא לטוב או לרע.....


בשביל זה אני רושמת לכם...כדי שתייעצו לי כדי שתגידו מה אתם חושבים..מה יקרה מה יהיה מה הדעה שלכם...וזהו... תודה מקרב לב על ההקשבה שלכם ואני יודעת שהמכתב קצת ארוך אבל זה כל כך חשוב אז בבקשה תגיבו. באהבה רבה שירן