יום הזיכרון לחללי צה

היום יום עצוב,בחיילים אנחנו נזכרים,


שנלחמו בדמם על מדינת ישראל.


כמה עצוב להכיר מישהו לעומק ואותו לאבד לנצח


או  עד סוף החיים.


אנשים שבליבינו אנחנו אוהבים.


ואני מפנה לשמיים מבט


כשאני יושבת בחדרי לבד.


מנסה להבין מאלוהים את מטרת חיינו


האם זאת מתנה או משימה שהוא פקד עלינו?!


עולם מלא בשנאה


במלחמות על האדמות בין אנשים


בשנאה בין נחש לאדם


בשנאה בין אריה לאדם.


ובאותו זמן מלא באהבה.


אהבת אנשים במשפחה.


אהבה בין כלב לבעליו.


אהבה בין אדם לקוף שיושב על כתפיו.


כל עת יש לנו משימה.


אבל קיבלנו מאלוהים את זכות הבחירה.


איך לבצע אותה באיזה מצב רוח?


לקפוץ משמחה?או להיות כועס ונפוח?


אנחנו לא בוחרים את האנשים שלידינו יגורו


אבל אנחנו בוחרים את הצדדים שהם יראו.


אולי זה כמו אימייל שכאשר אנחנו מקבלים משהו לא מעניין ישר מוחקים?!


אז למה בראשינו במקומינו הקדוש לפעמים סתם דברים מכעיסים משאירים?!


תמיד כשתרגיש עצב,שעמום וכאב.


זה סימן שאתה צריך לקום ולהתעסק במשהו שאתה אוהב.


להציב מטרות ולא להרפות להבין שהכי חשוב זה אתה עצמך


ותיראה איך מיום ליום השמחה אותך ממלאה.


חוץ מיום השואה ויום זיכרון שנקדיש לזיכרונות עצובים


וכמובן יום כיפור.


תמיד אזכור את האנשים שנתנו מהלב באמת


את חללי צה"ל שנלחמו אזכור לעולם בזכותם אני וכולכם עדיין כאן.


וגם את חברתי ז"ל שהייתה מדהימה חיילת מקסימה שלצערי ולצערי הרבה אוהביה נהרגה


בתאונת דרכים


יהי זכרונך לברכה אותך אני זוכרת ותישארי בליבי בכל השנים.