«::*°•חכי עוד רגע•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

אני באותו רחוב איפה שהיינו,
אותו רחוב שהגענו אליו בגלל שבדרך טעינו,
אותו רחוב, אפילו אותו ספסל,
אבל עכשיו אני לבד וזה בלתי נסבל.


אני סתם שם את היד,
מרגיש כמה אני כל כך לבד,
כמה הייתי רוצה שאליי את תחזרי,
את כל הרגעים איתי, האם את תזכרי?


כי אני אזכור לעד, לא יכול לשכוח,
אפילו לשנייה את לא יוצאת לי מהמוח,
אני נזכר איך התנשקנו ואיך פחדת מהכלב,
אני זוכר על הספסל הזה כל דבר, כל ערב.


אבל עכשיו הזמן עבר, השניות חולפות,
מחכה שוב פעם לידיים שלך שהיו עוטפות,
עוטפות את השמחה שהייתה לי לצידך יותר ויותר,
ועכשיו הן לא כאן לעטוף את הכאב המתגבר.


אולי אני סתם בן אדם שלא שווה אהבה,
אולי אני לא מושלם ולא החייל החזק בצבא,
אבל יש בי אהבה שגדלה מיום ליום,
יותר מכל מה שחווית, אפילו בחלום.


אז בואי שוב חזרה, תני לי עוד רגע קט,
לתת לך חיבוק, לדפוק בך עוד מבט,
כי את האחת שלי, את אהובתי,
למעלה רשום שאת צריכה אותי.


האם כך את חושבת ואנחנו נחזור?
האם את כל אהבתינו תוכלי תמיד לזכור?
כי אני לא אוכל לשכוח גם אם אנסה,
איתך אלך על הכל, בלי חרטות ומחסה.