הבלונדיני שלי.. פרק 26

תקציר הפרק הקודם..:



".......רצתייי מהר אל תוך הכיתה ואושרי וקורל אחריי...

ומה אני רואה שמהה?????

את תום!!!!!!!! ואת בן!!!!!!!!! הולכים מכווותתתתת... אבל שאני אומרת מכווווותתתת
אני מתכוונת מ=כ=ו=ת=!!!!

העפתי את התיק שלייי ורצתי אל תום...

ידעתי שכמה שהוא חזק בן קורע אותווו...

תפסתי את תוםם וניסיתי להחזיק אותוו.. אבל הוא לא נתן ליייייי....

"תוםםם דייייייי!!!!" צעקתי אליו והוא הסתובב אליי ירד לו דם מהאף...

"אתה בסדרר???" שאלתי כולי מבוהלת ונגעתי בפניו...

"כן.. אני בסדר... רק זוזיי..."

"לאא אני לא זזה!!!!!!!!! מה אתה חושב שאתה עושהה????"

הוא תפס אותי סובב אותי ואמר לי "זה לא עניינךךךך!!!"

היה לו כעס בעיניים...

כעס שלא ראיתי אף פעם... לפחות לא כלפיי...



בשנייה שאחרי זה הרגשתי מכה חזקהההההה בראש ונפלתי לרצפה....

ופתאום...

חושךך.........................................."





פרק 26:



כשהתעוררתי לא זיהיתי איפה אני..

ורק הרגשתי כאב חד בראשי...

הסתכלתי מסביב..

מיטה עם סדינים לבנים.. קירות לבנים עם טפטים בצבע ירוק בהיר...

אני בבית חולים???

מה קרה לי???

פתאום שמעתי מישהו נכנס לחדר...

גבר בשנות השלושים שלו.. פלוס מינוס... גבוה.. עם פנים נעימות.. מחייכות..

ועם זאת עדיין היה בהם משהו רציני..

"בוקר טוב חמודה.. איך את מרגישה?"

"בסדר.. קצת כואב לי הראש אבל חוץ מזה הכל בסדר... אני רק טיפה מבולבלת.."

"כן.. זה טבעי שיכאב לך הראש.. קיבלת מכה חזקה.."

"מה? מכה?? למה אני פה בכלל?"

"רק עכשיו התעוררת אז עוד לא הספיקו לדבר איתך.. אני יסביר לך..."

"אוקיי..." אמרתי והסתכלתי עליו בציפייה...

הוא התחיל...

"אתמול התחוללה איזושהי קטטה בין שני נערים אצלך בכיתה.. את הגעת כדי להפריד
ביניהם..

אבל הקטטה הפכה אלימה יותר ויותר כאשר אחד מן המתקוטטים זרק כיסא שהיה אמור לפגוע
בשני ובטעות פגע בך.. בראש...

איבדת את ההכרה והנה את פה.."

"אההה אני זוכרת משהו... כן.. תום ובן...."

"מי?"

"אהה כלום... אתמול?? אתה רוצה להגיד לי שישנתי יום שלם??"

"חחח כן..."

"אהה.. ומה בדיוק קרה לי?"

"קיבלת מכה חזקה בראש.. בכל זאת כיסא, זה לא צחוק..

את תישארי פה ביומיים שלושה הבאים למעקב.. ואחר כך אנחנו נשחרר אותך הביתה..."

"שלושה ימים? טוב...." חייכתי אל הרופא הנחמד...

"טוב אני צריך לזוז.. אם את צריכה משהו האחות נמצאת בסמוך לחדרך....ואני יחזור לבקר
אותך עוד שעה בערך...

ביי בינתיים..."

"ביי.. ותודה!!"

חייכתי אליו והוא פנה ללכת וברגע האחרון חזר ואמר.. "יש לך מבקרים.. להכניס אותם??"

"חחח כן בטח!! תודהה!!"

הוא יצא ואמר "אתם יכולים להיכנס.. היא התעוררה..."

לפני שהספקתי להבין מה קורה הרגשתי את החיבוק החם של קורל עוטף אותי...

"דניאללל!! מפגרת שלי הבהלתת אותיי!! כל כך דאגתי לך!!!"

"אחחחח קורללוש.. אחחחח את מוחצת אותיי..."

"חחחחחח סליחה...."

"זה בסדר.. מה קורה??"

"אצלי הכל טוב.. ואצלך??"

"בסדר.... "

"תגידי לי.. מה קורה איתך?? איך חטפת כיסא בראש???"

"חחח שאלה טובה.. אין לי מושג... רגע אחד אני עם תום.. ורגע שני אני מתעוררת פה..."

"רגע אחד את עם תום באמצע מריבה קשה בינו לבין בן..." אמרה לי קורל..

"את היית בכיתה נכון?? שהכל קרה??"

"כןן בטחחח..."

"אולי תספרי לי איך הכל קרה??"

"אוקיי... אז ככה...:

כששמענו את הצעקות מהכיתה ורצנו לתוכה בן ותום רבו.. מכות רציניות... את הלכת אל
תום וסובבת אותו אלייך..

דיברתם כמה שניות.. אין לי מושג על מה..

ובן שהיה בשיא האטרף על תום הרים כיסא.. ובלי לחשוב פעמיים זרק אותו לעברו...

רק שבדיוק באותה השנייה תום המסכן שלא ראה בכלל את בן סובב אותך בטעות לכיוון של
בן.. ואת קיבלת את הכיסא בראש..."

"אוייש... מסכן תומי שלי....." אמרתי והרגשתי שוב את הכאב הזה.. בראש...

"חבל לך על הזמן מה הלך שמה... תום לא הספיק אפילו לקלוט מה קורה וכבר הוא מצא אותך
על הרצפה.. מדממת...

הוא היה פשוט בהלם...

המורה שכבר הגיעה לכיתה הספיקה לקרוא לעוד שני מורים שהזעיקו אמבולנס...

הם לקחו אותך עם האמבלונס ולא נתנו לאף אחד לעלות איתך...

הסתכלתי על בן... דניאל.. אם רק היית רואה איך הוא רעד... באתי אליו וחיבקתי אותו..
חזקק... ואני מוכנה להישבעע לך שהוא בכה!!!"

"מה?? שקרנית אחת..." לא האמנתי.. לא יכול להיות.. בן?

"באמת דניאל.. אני לא צוחקת איתך.. הוא לא הרפה מהחיבוק שלי עד שלא נרגע... ואחר כך
אמר לי תודה וחייך אליי חיוך מאולץ... ויצא מהכיתה...."

"אלוהים... אחחח מסכן שלי.... ותום?? מה עם תוםם???" שאלתי מודאגת..

"כשעזבתי את בן תום קיבל חיבוק משני... ואחר כך לקח את התיק שלו קרא לי ולקחנו את
האוטובוס הראשון אלייך....

ואז "בילינו" פה את הלילה.. על הכיסאות... מחכים שהגברת תתעורר..."

"חחחח איזה דפוקים... למה חיכיתם??"

"כי רצינו!! חחח מזה למה.?"

"חחח איזה חברים יש לי.. אין עליכםם ואפעם לא יהיהה!!"

צחקנו שתינו...



טוק טוק טוק..

דפיקה בדלת..



הופיע לפתע דובי ענקיייי בפתח החדר...

"משלוח לגברת דניאל לוגסי... הגעתי לחדר הנכון?"

הופיע לפתע פרצופו היפה ושיניו הלבנות השזורות בחיוך רחב.. חם.. אוהב..

של ערנוש שלי......

"בטח שזה החדר... בנוסף לכל הצרות שיש עליךך אתה גם לא רואה?" צחקה עליו קורל
וקיבלה ממני כאפה קטנה...

"חחחחחחחח" צחקנו..

"השליח יכול התקרב אליי רגע??" שאלתי בחיוך...

"בטח..."

ערן הניח את הדובי ליד המיטה והתקרב אליי...בזהירות... לאט לאט....

"אווו עכשיו אני רואה עם מי יש לי עסק...." אמרתי..

ערן חייך ושאל "איך מרגישה היפייפיה הנרדמת???"

"אממ.. עכשיו? הרבה יותר טוב..."

אמרתי ומשכתי אותו אליי... קירבתי אותו לשפתיי ונשקתי לו...

זאת הייתה נשיקה חמימה.. אוהבת.... דואגת...

מתגעגעת..

כן.. בלי ספק..

התגעגעתי לערנוש שלי...

"הופההה הופההה.... אני מתחילה לחוש מיותרת..."

אמרה קורל כשראתה שערן מצמיד אותי אליו יותר ויותר.....

"טוב אני יצאתי... דניאלוש וערנרן אני בחוץ..."

גם זה לא מה שהפריע לנו להתנשק... זאת הייתה נשיקה כל כך נחוצה...

הייתי חייבת את ערן שלי... הרגשתי כל כך רע עם עצמי שהברזתי לו...

הרגשתי כל כך רע שאני איתו אבל אני יודעת.. שאני עוד אוהבת את בן.....

אבל מה אני מסוגלת לעשות.?

עם ערן אני מרגישה מוגנת.. בטוחה.. אהובה....

אני לא רוצה לאבד אותו...

וכשהוא מנשק אותי... אווו הוווו מה קורה לי....

אני שוכחת איך קוראים לי.... לא מעניין אותי כלוום חוץ ממנו....

שומדבר!!!!!

התנתקנו מהנשיקה...

ערן נשאר עם שפתיו באותה צורה שבה שפתיי עזבו אותן....

"וואו... הייתי זקוק לזה... כל כך התגעגעתי אלייך...." הוא אמר פיתאום..

"כן נשמה שלי... אני יודעת....."עניתי וחייכתי אליו...

"כשאישפזו אותך.. רציתי למות!!!רציתי להיות שמה במקומך!!!"

הסתכלתי עליו בעיניים גדולות..... מעריצות... אסירות תודה לאדם שעומד מולי....

רציתי לענות לו.. אבל הוא המשיך והוסיף..

"את לא יודעת מה עבר עליי ביומיים האחרונים שלא שמעתי ממך...

לא ענית לטלפונים שלי... לא להודעות שלי.... נעלמת לי!!! דאגתי לך...התגעגעתי כל
כך!!!"

"אני יודעת.. ואני יכולה להסביר ל...."

"לא... קטע ערן את דבריי... כלום לא משנה עכשיו... העיקר שאת בסדר..."

ובעודו אומר את זה הוא הצמיד אותי אליו...

כרך את ידיו סביב מותניי...

וסחף אותי איתו לעוד נשיקה..

ארוכה ומתוקה יותר מהקודמת..........