שונאת.

הרגשות נעים בתוכי


כמו תווים שמחפשים פזמון.


הדמעות יורדות ממני


כמו מילים בלי הלחנה.


לפעמיים אני בוחרת לשרברב מספר מילים


להניח לכאב לצאת,


 לפעמיים הוא צועק לפעמיים הוא מכה,


לפעמיים הוא מכאיב לי.


כאב פיזי.


דם, שריטות, צלקות.


כל עולמי מתפורר מתחתי.


אני נופלת לתוך בור.


וזה בור עמוק, ארוך,


מלא זכרונות מהעבר.


אני לא רוצה אותם


אני לא רוצה אף אחד.


אני שונאת אותם.


אותכם.