נסיך בעולמהלולש אניי חדשהה פה גיבוו ליי=)

היא תמיד חלמה,נשמה קיוותה שמישהו אי פעם יבין אותה איך היא נימשכה לקולות הטבע, לשריקת הרוח,תמיד שכאב היא היתה בורחת לעולם שלה, שם הרוח ליטפה את פניה והרגיע את ליבה הכאוב,הנהרות לחשו סיפורים משכבר,שהזמן שכח אחריו,היא תמיד חלמה על הנסיך שאולי יחזור


שם הם ניפגשו בעולמה שלה, נהרות קידשו אהבתם,רוחות נשאו שבועתם,הרגש התלהט בתוכם,חימם את כבלי ליבם,שם,שם הם התקדשו בעולמה שלה, בין הרים אדומיםלנהרות שוטפים,שאילו הביטו כל בוקר זוג האוהבים. היא האמינה בהכל אפילו בו,הם נישבעו לנצח לאהוב,אך הנסיך כמו בכל אגדה עלה על ספינה והפליג מעולמה,הבטיח שיחזור,נשק על שפתה,והשאיר וורד ודימעה


והיא ישבה בעולמה,חיכתה לנסיך שישוב מהמסע,מהמסע שהותיר אותה לבדה,היא ישבה בלילות ובכתה חרישות.איך הם שברו יחד את גבולות הזמן והדימיון,איך ניסחפו לאותם עולמות,איך הגורל אז חייך להם פנים,איך אנשים תמיד היו שואלים "האם יחזור?"כך היתה יושבת בלילות וכוכבים סביבה לוחשים"הוא עוד יחזור", הנהרות שוטפות את סיפורם,לוחשות לאנשי העולם, הרוחותשולחות תיקוות לנסיך שיחזור,היא לא תשכח,היא לא תישכל לעולם את ההוא ששבה את ליבה


שיצא למסע-בעולמה שלה