+*+הוא והיא+*+((חדשה כאן--חשוב להגיב!))

בית א':


בסוף המנהרה תמיד יש אור,


אבל בעיניים כל הזמן שחור.


אף אחד לא רואה את מה שהלב יודע,


אין מה להגיד כי אף אחד לא שומע.


התמונה מטשטשת וקשה לנשום,


זה לא עובר כי צריך לזרום.


הם כל הזמן אומרים מה לעשות,


מה בסך הכל רציתי?! לחיות..


פזמון:


השפתיים יבשות כי הוא כבר לא מנשק,


הבל כואב כי הוא כבר לא אוהב.


בלילה קר-- כי הוא כבר לא כאן..


בית ב':


העלים נושרים כי באה השלכת,


הימים עוברים והנשמה לוחצת.


אין חיים יש רק אלכוהול,


בתוך הדיכאון רק לא לשאול.


הזיכרון נמחק כמו הדפים,


הראש כבר - בערב מקסים.


הדיו נמרח ונספג בתוך העור,


הוא אותי אף פעם לא יזכור.


פזמון..:((לא רציתי לחפור שוב עם הפזמון..))


בית ג':


בקיר לבן בתוך החדר הסגור,


האויב ברח הוא כבר לא קשור.


מרדף אינסופי אחרי המושלם,


איך זה שהוא אף פעם לא מוסכם.


הדמעה זולגת מהעין השחורה,


על פסי הרכבת אין דרך חזרה.


השולחן נשבר מדיבוק הריקבון,


כמה שהוא מקדים - הוא מגיע אחרון.


פזמון..:((שוב..))


קטע סיום..


זה הוא והיא,


זה היא והוא.


היו ביחד,


עכשיו לבד.


הם רצו רק לאהוב,


ולא ידעו איך לעזוב.


כך נגמר סיפור אהבה,


שאת הלב שלי שבה.


מהתחלה ועד הסוף,


הם לא הפסיקו לנסותתת..


אז זהו.. עד כאן.. מקווה שאהבתם.. ((ל-ה-ג-י-ב-!))