שיר בלי שם

הולכת על החוף, על קו המים הנושקות לחול, מאוהבת.


משחזרת את הכל, רואה את הגלים מתנפצים, ומרגישה כאילו מתנפצת איתם.


החלומות מתנפצים, התקוות מתנפצות, ואיתם עוד הרבה גלים של רגשות.


אבל הגל החזק מכולם, שמתנפץ להכי הרבה רסיסים, הוא גל האהבה, יש בו הרבה קצף וסערות, יש בו מערבולות ושינויי זרמים. אבל בסוף, הוא מתנפץ,


כל הרסיסים מתפזרים.. הרוח מביאה אותך לגלים אחרים, למקומות שונים ורחוקים.


הדמעות זולגות מתערבבות במליחות, הרוח מייבשת אותן, אבל באות דמעות חדשות.


הרוח נסוגה, מבינה שיש בי סערה, שמשהו מתרחש, משהו גועש, ושעוד מעט הוא יתפוצץ, כמו הגל..!