מטביעה את הזיכרונות / סילבסטר החתולה

לילה אפל וקודר


ובעיניי אני רואה אותך ולא אחר.


אתה היית תקוותי היחידה שאת נפשי היתה מחזיקה.


כעת נפוצו תקוותי ברגע שאמרת שמה שבינינו נעלם ותם.


מתהלכת לבדי ומתנדנדת לצד


איבדתי בגללך את שיפיותי , אני מרגישה כה לבד.


יושבת על הגדה ועוד דמעה מעיניי נפלה.


רישרוש קל על פני הנהר


ועולה דמותך , אני לא יכולה אני נשברת


ובכי מתפרץ ואני זועקת , זועקת לאלוהים שיקח ממני את הסבל הארור הזה


שיגאל אותי , שיקח אותי אליו למרומים.


יושבת על הגדה ובבכי נזכרת בכל מה שהיהה


איך איבדתי את חיי בשנייה?


אולי אתה לא מבין את עוצמת הנזק שגרמת


אבל כשתבין יהיה כבר מאוחר


אני לא אהייה כאן אני אהיה אי שם


נזכרת בדמותך .... פנייך הרכות


עינייך היפות ,ושפתייך המהפנטות שאותי תמיד היו מושכות.


נזכרת בכל הטוב שהיה


נזכרת ובגדה שוב אני בוכה.


אין בי כוחות אינני רוצה כבר לחיות.


חיי חלפו בפניי ברגע הפרידה


הרגשתי שאני חלשה.


אהובי אני לא יודעת אם אי פעם תמצא את מכתבי..


אבל אני רוצה שתדע שלא משנה מה קרה אני תמיד אוהב אותך בכל הנשמה.


אני מטביעה את זיכרוננו כאן בנהר


מטביעה זיכרונות יפים ובין היתר את הרעים.


אני מטביעה כל זיכרון שהיה אפילו קטן שחוינו יחדיו


זיכרונות שעליהם למות עם הכאב


כאב הפרידה .


אני רק רוצה לומר שאני מקווה שתהייה מאושר עם אהבתך החדשה


אני מאחלת לך רק טוב בחיים


שיהיו לך חיים מאושרים.


ומקווה שאי שם בתוך ליבך


תשמור לי תמיד פינה ... אפילו קטנה


אני מבטיחה שאני לא יעשה שטות כמו איזו התאבדות


כי אף בן לא יהיה שווה את החיים שהעניק לי  אלוהים.


אני לא רוצה זיכרונות ... כי יכאב לי מאוד


כי לא משנה את מי אכיר , בחור חדש  או אולי מכיר


תמיד תישאר בליבי


כי אומנם מראשי אני מוחקת את דמותך


אך לא את אהבתי אליך .


הייה שלום אהובי


אני מטביעה בנהר את כל היקר לי.