משהו שכתבתי לזכרם של ירון וצביקה ז''ל

באחד השיעורים דברנו על תאונות


והתאונה שישר עלתה לי בראש


היתה התאונה שבה אתם נהרגתם


אני עדיין לא מאמינה שזה קרה


ושעברה כבר שנה


שאני נזכרת בכם או מתבוננת בתמונותיכם


הדמעות לבד מתחילות  לזלוג


אני עדיין זוכרת את יום התאונה


שעוד לא פירסמו תשמות


אבל אמרו שיש שלושה הרוגים


אבל רק אחרי שאחותי התקשרה אליי


ואמרה לי שאתם היתם בתאונה ונהרגתם


והם היו ירון לביא וצביקה קויפמן ז''ל


היתי בהלם התחלתי לגמגם


אמרתי לה שזה לא בדיחה טובה שתפסיק לעבוד אליי


היא ענתה לי זה לא צחוק ולצערי זה נכון


ישר פרצתי בבכי


ואף אחד לא הבין מה יש לי


או מה קרה לי פתאום שאני בוכה


איך בשניה נעלמתם


הכל פתאום נראה שחור ולא נקלט


למה?


את כל הטוב שה' ברא הוא גם לקח


לקח ולא החזיר


עכשיו נותר חלל ריק בלעדיכם


ירון וצביקה(ז''ל)נזכור ולא נשכח