דקירות בלב - מפתח המרחק, פתח לי שער, של געגועים.

כן, כבר שנתיים וחצי. כבר שנתיים וחצי שמדובר בתחילתה של אהבה ממבט
ראשון.

כבר שנתיים וחצי שמדובר באהבת נעורים. כבר שנתיים וחצי שמדובר באהבה טהורה חסרת כל
אינטרס.

תקופה ארוכה, שבזיכרון משום מה היא מסתרעת על מספר של שניות מעטות.

תקופה של חיבוקים ונשיקות, תקופה של חמימות בלב,

תקופה של אמינות, תקופה של "תבטח בי, אני אוהבת אותך".

לעולם לא עלה בדעתי כי אדם כה קרוב לליבי, ירק לבאר ממנה שתה במשך שנתיים וחצי.

תקופה של, אתן לך גם אם לא ישאר לי לעצמי.

תקופה של לריב עם העולם שלך בשבילך,

תקופה של לעמוד אחרי כל החלטותייך עד הסוף גם אם ידעתי מראש שאת טועה.

תקופה של לעודד אותך מאפס ביטחון עצמי,

תקופה שתכירי בעצמך כמישהי על רמה,

תקופה שהתרכזה בך ורק בך,

תקופה של רומנטיקה חסרת תקנה.

תקופה של פינוק אין סופי,

תקופה של אהבה נצחית.

תקופה של להוביל אותך לדרך הישר,

תקופה של ליפול איתך יחד לבורות שאת חפרת,

תקופה של לחלץ אותך מצרות שמצאת עצמך בם,

תקופה של ירידה לצורך עליה.

תקופה של ללמד אותך דברים באהבה,

תקופה של עיוורון חושים טוטאלי,

תקופה של התמסרות אלייך בצורה אבסולוטית,

תקופה של להגן עלייך בגופי,

תקופה של שמירת אמונים לך ורק לך.

תקופה של לעמוד בפיתויים אדירים בשבילך, בשבילנו.

תקופה של לסלוח ולמחול לך,

תקופה של אפילו לשכוח לך,

תקופות שהיו לך מתוקות כדבש, ולי מרות כמרור.

תקופה של להעביר לך את המסר, כי אני איתך בכל אשר תפני. גם אם האשמת אותי כאשר לא
הלך לך.

תקופה של לשתוק כאשר את כועסת,

תקופה של לבכות איתך כאשר את בוכה,

תקופה שעליי לבטל עצמי לחלוטין ולהביט על העולם דרך עינייך בלבד,

תקופה של הענקות בלעדיות אלייך, תקופה של מה שאת אומרת עושים,

תקופה של לרכוש לך את כל הרכוש בעולם,

תקופה שתמיד אומר לך כן, ובפעם היחידה שאומר לך לא, לפתע תשכחי את כל הכן ותזכרי רק
את לא,

תקופה שאני מגבה אותך בכל,

תקופה שהכנסת לי מילים לפה,

תקופה שלעולם לא הוגבלת,

תקופה של נסיעות אין סופיות בכביש שאני מהרהר,

תקופה שאני נותן לך את האנרגיה ממני גם אם המחיר שאני משלם, הוא שאני בסוף נותר חסר
כל,

תקופה שנתתי מעצמי אליך שנתיים וחצי, מה שבתקופת נצח לא קיבלתי אליי חזרה.

תקופה של לדעת לוותר,

תקופה של לדעת להרכין ראש לצידך.

תקופה שכאשר את נפלת, הפלתי את עצמי איתך לאות הזדהות,

תקופה שאני הייתי למעלה, כעסת, ונאלצתי לרדת בשבילך לאות השוויון.

תקופה שכל כך הרבה פעמים הייתי לצידך,

תקופה לעולם תמיד שמרתי עלייך,

תקופה שלעולם לא היה מישהו לצידי,

תקופה לעולם לא שמרת עליי,

תקופה שאהבתי את מי שאהבת ושנאתי את מי שנאת,

תקופה שעמדתי איתן ברוח סערת הכעסים שלך, אך נסחפתי בדמעה קטנה מעיניך.

תקופה של חיי לנצח בשבילך.

תקופה שכסף הוא חתיכת נייר בלבד בשבילך, ובשבילי הוא הלוואות ודאגה.

תקופה שלעולם תיהי מאושרת, ואני...אני יהיה מאושר כי את מאושרת.

תקופה של אהבה חסרת מניעים אלייך,

תקופה של לתת לך מבלי לקבל,

תקופה של את צודקת, אני זה שטועה. תקופה של "תשמע בקולי", תקופה של כעס "מדוע העזת
לשמוע בקולי",

תקופה של התנצלויות חוזרות ונשנות על דברים שלעולם לא נעשו,

תקופה של שעות ארוכות לתוך הלילה השחור עם הסיגריה וכוכבים מלמעלה ואני שמבקש עצה,
הכיצד ניתן להשביע את תעבתך.

תקופה של תסכולים, האם היא בסדר ואני לא בסדר,

תקופה של עצות מכל חכמי הדור,

תקופה שבצבא הכי גדול שבעולם אלחם למענך. ואז, פתאום לרגע, נעתקת הנשימה שלי, בעודך
מספרת לי, שאת רוצה להיפרד.

"אני לפני הגיוס, אני מבולבלת, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, זה לא אתה זאת אני,
אני חושבת שאני רוצה להיות לבד,

אני עדיין אוהבת, תאמין לי בבקשה.לא, וודאי שלא!אין לי אף אחד אחר, אני פשוט לא
יודעת מה אני רוצה מעצמי.

נשבעת לך אין אף אחד אחר, ככה אתה מכיר אותי". בביטחון מלא, הוצאת לי אדום וביקשת
שהרד מהמגרש.

ידיי כבולות, גרוני חנוק בדמעות, רגליי מסרבות לזוז, כל התקופות חולפות בלב
ובזיכרון., ונשמעת אזעקת המלחמה,

המכריזה כי הלב והמוח מתחילים את הקרב, אני עדיין בהלם, איך מתוקה כמוך שהייתי איתה
שנתיים וחצי לפתע אומרת שהיא מבולבלת.

אך הלב מתחיל את הקרב ואומר כי הוא מאמין בך. ואם אמרת שזו החלטה שלך ואף אחד אחר
לא עומד אחריה,

עליי לפנות את הבמה ולרדת מאור הזרקורים, בשביל שאת ורק את תיהי מאושרת.

כי כשאת מאושרת, אני מאושר. וכשאת עצובה, אני כמו לא קיים. עברו שבועיים, הלב כמעט
ומובס על ידי המוח,

שעיבד את הנתונים ומצביע על דבר אחד, והוא הבגידה. עצם כתיבת המילה בת ה 5 אותיות
בגידה קשה לי,

אך זה מה שהמוח אומר. כל כך המון סימני שאלה, המחשבות רצות במהירות האור,

אלפיי מחשבות וסרטיי דימיון בשנייה, והלב, הלב לא נשבר הוא ממשיך להילחם באפיסת
כוחו.

כשבועיים בלבד לאחר שסיימת קשר של שנתיים וחצי איתי, מגיעה שיחת הטלפון, מהצד השני,
זה חברי הטוב, שעובד בנתב"ג.

קולו רועד כאשר הוא נלחם עם מצפונו ולבסוף אומר לי, חברה שלך טסה לחו"ל, אבל עם גבר
אחר.

המוח מוריד הילוך ומבין שבקרב הזה הוא מנצח, אך הלב מסרב להיכנע.

לאחר חמישה ימים כאשר חזרת לארץ, אני מבין ממך, שטעיתי בזה שבטחתי בך, שטסת עם
הבחור האחר שהכרת, לחו"ל.

כמובן שההכירות הייתה בעודנו חברים. חברים אמרו לי הכיצד נרדמת ב"שמירה", עניתי להם
שלא נרדמתי, פשוט בטחתי.התקופות שהיו, היו.

לעולם לא יחזרו,ועם הזמן הכל חולף, אישה
שקרית מיטה מקרית למי אכפת,

מרגישים נבגדים בחלוף השנים.האמון במין הנשי כולו אבד,
והלב, הלב נכנע, דגל לבן, ממש צעק חדל.

את צדקת, זה לא אני, אבל זה גם לא את, זה
הוא.

אך איפה הנאמנות שהקרנתי כלפייך, היכן המקור לחיקוי שהיית אמורה לקחת ממני,
משפט אחד חקוק בסלע ליבי,

אותו המשפט שאמרת שוב ושוב בשנתיים וחצי, "רק המוות יפריד ביננו". חבל שלא הוספת, המוות או גבר אחר.


אז ... עובדת בקולנוע עד שעות מאוחרות
.... ,

מזלי שלב האדם הוא בדיוק כמו פחם. ברגע שהוא כובה, לא ניתן להדליקו שוב....