זה אף פעם לא יהיה אחרת....

אך שהזמן עובר


ואני חייה כמו בסרט,


סינדרלה קטנה שחושבת


שהכל טוב ונפלא.


שנה עברה לה כמו קרוסלה


והינה בדיוק באותה הנקודה העומדת


שכל כך רציתי לזוז ממנה,


ניסיתי לברוח


ניסיתי לשכוח


אבל הלב לא נותן,


הוא זוכר את האהבה


וגם את הכאב,


ובכל זאת רוצה לחזור אחורה


רוצה אותך שוב לידי..


אתה כמו צלקת שלא עוברת


וכשנזכרים בה, היא שוב כואבת


כמו אז, כמו לפני שנה.


רוצה לסגור את הלב


ולזרוק את המפתח


אבל הלב, הוא בוגד, ושוב מתעורר משינה עמוקה


וכל כך מעיקה בלעדיך


רוצה רק לשוב עליך.


לא חושבת שהלב ישכח את מה שהיה


ומה שרצה שיהיה


הוא חולם שאולי הפעם זה יהיה אחרת


ואני מקשיבה לו כמו טיפשה עיוורת


והינה הדמעות מתחילות לצרוב את העיניים


וכל מה שהייה עכשיו מרגישה פי שניים


רעל שלך ממלא אותי מפבנים,


רוצה לצעוק!


להשתחרר ממך,


רוצה לרוץ בשדות ערומה!


בלי לחשוב שזה אתה שאני רוצה להיות לצידך..


תעזוב אותי, בבקשה תן לי לחיות!


לא רוצה לסבול!


לא רוצה לבכות!


אל תחזור למחשבות שלי!


אל תחדור לחלומות שלי!


אל תגע בי!


אל תלטף!


כי אני יודעת שממך אני אף פעם לא אשמע,


אוהב...


תעזוב אותי אני מתחננת!


אל תתקשר כי אני נשברת!


וכבר שברת אותי פעם לרסיסים,


ולקח לי זמן להשלים את השברים...


אז בבקשה תעזוב אותי!


לא רוצה יותר לחיות בסרט,


כי הוא נקבע מראש


ואף פעם לא יהיה אחרת.........