📚 סיפורי אהבה
הבלונדיני שלי.. פרק 24
👁️
1,143 צפיות
💬
7 תגובות
".......רצתי.. אל אותה אחת שתמיד שמה כשאני זקוקה לה.. אל אותה אחת שכבר יומיים
לא שמעתי ממנה מילה...
אל קורל.........."
רצתי כל הדרך עד לבית של קורל.. עליתי במהירות במדרגות ודפקתי בדלת...
לא ענו לי...
צילצלתי בפעמון וחיכיתי.. אבל לא הייתה תשובה...
הסתכלתי בשעון שבפלאפון שלי וראיתי שהשעה 4 וחצי.. מה היא ישנה עדיין?!
ניסיתי את מזלי בפעם האחרונה וצילצלתי..
חיכיתי כמה דקות אבל כנראה שהיא לא בבית...
ובדיוק שהסתובבתי ללכת.. שמעתי קריאה מאחוריי "דניאלל?." "קורללללללללל!!!" רצתי
אליה וחיבקתי אותה.. חיבוק חזקקקק... ובכיתייייייי.. בכיתי כזה בכי.. שמאז שאני ובן
"נפרדנו" לא בכיתי ככה...
היא שתקה לכמה דקות הראשונות ורק ליטפה את שערי.. ומדיי פעם הוסיפה "תירגעי מאמי...
תירגעי..."
כשנרגעתי קצת והרמתי את הראש היא הסתכלה עליי ואמרה לי "בואי נכנס... אנחנו עומדות
בחוץ..."
נכנסנו והיא נעלה את הדלת והובילה אותי למטבח..
ישבנו שמה.. היא הביאה לי כוס מים והסתכלה עליי...
"מה קרה?? בא לך לספר לי??"
שתקתי לרגע קצר והסתכלתי עליה... "הערתי אותך?" שאלתי..
"חחחחח קצת.. לא משנה אני כבר ישן בקבר..."
"חחחחח" עלה חיוך על פניי.. אין מה להגיד קורל היא היחידה שיכולה לגרום לי לחייך
במצבים כאלה...
"נו אז מה קורה?? משאירים אותך יומיים לבד ואת כבר נפגעת מבני זונות שלא שווים
אותך??"
"כנראה..."
"ספרי לי אני מקשיבה.."
התחלתי לספר לה על הכללללללללללללללל....
מהרגע הראשון שראיתי את בן....
את הנשיקה הראשונה שלנו..
את הליטופים..
החיבוקים......
הנשיקות.......
האהבה......
ועד לאותו היום הדפווווווווק הזה שאני וערן התנשקנו ובן ראה אותנו...
ואז על כל הדמעות שנשפכו כמו כינרת שנייה...
ועל כל העצבים....
האכזבות...
המבטים...
הגעגועים העזים למשהו שאולי אף פעם לא יהיה שלי?
קורל לא הפסיקה אותי אפילו לשנייה..
היא כבר ידעה הכל בעל פה אבל הקשיבה בכל זאת... הקשיבה -ואולי בפעם הראשונה-
באמת!!!!
כשסיימתי לדבר הרגשתי מעין הרגשה מוזרה...
הרגשה של הקלה...
הרגשתי רגועה יותר....
הבכי נרגע... והדמעות כבר התחילו להיעלם.. ורק העיניים והפה שלי נשארו טיפה נפוחות
ואדומות מהבכי....
ואז באה השאלה של קורל... שאלה שהעסיקה לי את המוח ימים שלמים אחר כך..
"דניאלוש, נשמתי.. זה הרי ב-ר-ו-ר שאת אוהבת את בן... אז מה את עושה עם ערן??"
שאלה טובה... רציתי לתכנן מה להגיד לה.. או סתם פשוט לשתוק..
אבל אז לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי את מה שיצא לי מבפנים....
"אני עם ערן כי אני מרגישה אליו משהו.. גם אם זה לא כל כך חזק כמו שאני מרגישה לבן
זה עדיין משהו... הרי את יודעת שלא הייתי נשארת איתו סתם...
אני מרגישה איתו בטוחה... מוגנת... אהובה....
אולי בעזרתו אני יוכל לשכוח את בן..."
"אבל למה.?? למה שתשכחי אותווו????? יש בינכם אהבה כזאתי גדולהה!!! לא חבל תגידי
לי????"
"חבל?? אני יגיד לך על מה חבלל!! חבל על כל הדמעות שהוצאתי עליו!!! חבל בכלל שפגשתי
אותווו!!! כי מהיום שפגשתי אותו רק סבל הוא גרם לי!!! על זה חבלל!!
חבל.. חבל בשביל מי??? הוא לא אוהב אותי יותר!!! אני סתם כמו ילדה תמימה ומפגרת לא
יכולה להוציא אותו מהראש כבר ש=נ=ה!!!!!! שנה שלמהההההה!!!!!
אז על מי חבל?????? חבל רק על מי שמת......."
צעקתי עליה.. וירדו לי דמעות...
כאב לי... כאב לי לשמוע את השם שלו...
כאב לי על האהבה הזאתי שאני מרגישה אליו...
קורל באה אליי וחיבקה אותי חזקקק חזקק.... "אני מבינה שקשה לך... אבל את לא יכולה
להמשיך לסבול ככה!! את חייבת זמן עם עצמך.. זמן לחשוב טיפה... בלי אף אחד מסביבך!!
קחי לעצמך כמה זמן שאת רק צריכה... ואם השכל לא יעזור לך.. אני מקווה שגורל שלך
יחליט בשבילך..."
הסתכלתי על קורל בעיניים שואלות... והיא רק ענתה לי "עם הזמן את תביני...."
נשארתי אצל קורל עוד משהו כמו שעה בערך.. אבל אז לא דיברנו יותר עליי ועל בן... לא
דיברנו בכלל...
בסביבות 5 וחצי הודיתי לקורל על הכללללל וקבענו שניפגש מחר בבוקר... נתתי לה נשיקה
ענקייתת וחיבווק והלכתי...
התחלתי ללכת.. ובדרך קיבלתי טלפון מערן...
רציתי לענות אבל משהו עצר אותי...
אז כיביתי את הפלאפון וחשבתי עללל הדרך הביתה על המשפט הזה שקורל אמרה לי.. "ואם
השכל לא יעזור לך.. אני מקווה שגורל שלך יחליט בשבילך..." ..."
הגורל??? איזה גורל יש לי????
ליד בן?? או שבעצם ליד ערן??? או שאפילו אף אפחד מהם????
את מי אני באמת אוהבת??? עם מי אני רוצה להיות???
מלא שאלות מילאו את ראשי והמשפט של קורל לא הפסיק להדהד...
עליתי הביתה ונכנסתי למיטה...
ככה איך שאני...
הסתכלתי בשעון השעה הייתה 6 וחצי... הדלקתי את הפלאפון ובאתי להתקשר לערן... ברגע
האחרון ניתקתי ונכנסתי עמוווק עמוווק בתוךך הפוך...
מתכרבלת... וחושבת....... "את חייבת זמן עם עצמך.. זמן לחשוב טיפה... בלי אף אחד
מסביבך!! קחי לעצמך כמה זמן שאת רק צריכה... ואם השכל לא יעזור לך.. אני מקווה
שגורל שלך יחליט בשבילך..."
אולי היא צודקת???
וככה שראשי מלא במחשבות...
נרדמתי.........
לא שמעתי ממנה מילה...
אל קורל.........."
רצתי כל הדרך עד לבית של קורל.. עליתי במהירות במדרגות ודפקתי בדלת...
לא ענו לי...
צילצלתי בפעמון וחיכיתי.. אבל לא הייתה תשובה...
הסתכלתי בשעון שבפלאפון שלי וראיתי שהשעה 4 וחצי.. מה היא ישנה עדיין?!
ניסיתי את מזלי בפעם האחרונה וצילצלתי..
חיכיתי כמה דקות אבל כנראה שהיא לא בבית...
ובדיוק שהסתובבתי ללכת.. שמעתי קריאה מאחוריי "דניאלל?." "קורללללללללל!!!" רצתי
אליה וחיבקתי אותה.. חיבוק חזקקקק... ובכיתייייייי.. בכיתי כזה בכי.. שמאז שאני ובן
"נפרדנו" לא בכיתי ככה...
היא שתקה לכמה דקות הראשונות ורק ליטפה את שערי.. ומדיי פעם הוסיפה "תירגעי מאמי...
תירגעי..."
כשנרגעתי קצת והרמתי את הראש היא הסתכלה עליי ואמרה לי "בואי נכנס... אנחנו עומדות
בחוץ..."
נכנסנו והיא נעלה את הדלת והובילה אותי למטבח..
ישבנו שמה.. היא הביאה לי כוס מים והסתכלה עליי...
"מה קרה?? בא לך לספר לי??"
שתקתי לרגע קצר והסתכלתי עליה... "הערתי אותך?" שאלתי..
"חחחחח קצת.. לא משנה אני כבר ישן בקבר..."
"חחחחח" עלה חיוך על פניי.. אין מה להגיד קורל היא היחידה שיכולה לגרום לי לחייך
במצבים כאלה...
"נו אז מה קורה?? משאירים אותך יומיים לבד ואת כבר נפגעת מבני זונות שלא שווים
אותך??"
"כנראה..."
"ספרי לי אני מקשיבה.."
התחלתי לספר לה על הכללללללללללללללל....
מהרגע הראשון שראיתי את בן....
את הנשיקה הראשונה שלנו..
את הליטופים..
החיבוקים......
הנשיקות.......
האהבה......
ועד לאותו היום הדפווווווווק הזה שאני וערן התנשקנו ובן ראה אותנו...
ואז על כל הדמעות שנשפכו כמו כינרת שנייה...
ועל כל העצבים....
האכזבות...
המבטים...
הגעגועים העזים למשהו שאולי אף פעם לא יהיה שלי?
קורל לא הפסיקה אותי אפילו לשנייה..
היא כבר ידעה הכל בעל פה אבל הקשיבה בכל זאת... הקשיבה -ואולי בפעם הראשונה-
באמת!!!!
כשסיימתי לדבר הרגשתי מעין הרגשה מוזרה...
הרגשה של הקלה...
הרגשתי רגועה יותר....
הבכי נרגע... והדמעות כבר התחילו להיעלם.. ורק העיניים והפה שלי נשארו טיפה נפוחות
ואדומות מהבכי....
ואז באה השאלה של קורל... שאלה שהעסיקה לי את המוח ימים שלמים אחר כך..
"דניאלוש, נשמתי.. זה הרי ב-ר-ו-ר שאת אוהבת את בן... אז מה את עושה עם ערן??"
שאלה טובה... רציתי לתכנן מה להגיד לה.. או סתם פשוט לשתוק..
אבל אז לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי את מה שיצא לי מבפנים....
"אני עם ערן כי אני מרגישה אליו משהו.. גם אם זה לא כל כך חזק כמו שאני מרגישה לבן
זה עדיין משהו... הרי את יודעת שלא הייתי נשארת איתו סתם...
אני מרגישה איתו בטוחה... מוגנת... אהובה....
אולי בעזרתו אני יוכל לשכוח את בן..."
"אבל למה.?? למה שתשכחי אותווו????? יש בינכם אהבה כזאתי גדולהה!!! לא חבל תגידי
לי????"
"חבל?? אני יגיד לך על מה חבלל!! חבל על כל הדמעות שהוצאתי עליו!!! חבל בכלל שפגשתי
אותווו!!! כי מהיום שפגשתי אותו רק סבל הוא גרם לי!!! על זה חבלל!!
חבל.. חבל בשביל מי??? הוא לא אוהב אותי יותר!!! אני סתם כמו ילדה תמימה ומפגרת לא
יכולה להוציא אותו מהראש כבר ש=נ=ה!!!!!! שנה שלמהההההה!!!!!
אז על מי חבל?????? חבל רק על מי שמת......."
צעקתי עליה.. וירדו לי דמעות...
כאב לי... כאב לי לשמוע את השם שלו...
כאב לי על האהבה הזאתי שאני מרגישה אליו...
קורל באה אליי וחיבקה אותי חזקקק חזקק.... "אני מבינה שקשה לך... אבל את לא יכולה
להמשיך לסבול ככה!! את חייבת זמן עם עצמך.. זמן לחשוב טיפה... בלי אף אחד מסביבך!!
קחי לעצמך כמה זמן שאת רק צריכה... ואם השכל לא יעזור לך.. אני מקווה שגורל שלך
יחליט בשבילך..."
הסתכלתי על קורל בעיניים שואלות... והיא רק ענתה לי "עם הזמן את תביני...."
נשארתי אצל קורל עוד משהו כמו שעה בערך.. אבל אז לא דיברנו יותר עליי ועל בן... לא
דיברנו בכלל...
בסביבות 5 וחצי הודיתי לקורל על הכללללל וקבענו שניפגש מחר בבוקר... נתתי לה נשיקה
ענקייתת וחיבווק והלכתי...
התחלתי ללכת.. ובדרך קיבלתי טלפון מערן...
רציתי לענות אבל משהו עצר אותי...
אז כיביתי את הפלאפון וחשבתי עללל הדרך הביתה על המשפט הזה שקורל אמרה לי.. "ואם
השכל לא יעזור לך.. אני מקווה שגורל שלך יחליט בשבילך..." ..."
הגורל??? איזה גורל יש לי????
ליד בן?? או שבעצם ליד ערן??? או שאפילו אף אפחד מהם????
את מי אני באמת אוהבת??? עם מי אני רוצה להיות???
מלא שאלות מילאו את ראשי והמשפט של קורל לא הפסיק להדהד...
עליתי הביתה ונכנסתי למיטה...
ככה איך שאני...
הסתכלתי בשעון השעה הייתה 6 וחצי... הדלקתי את הפלאפון ובאתי להתקשר לערן... ברגע
האחרון ניתקתי ונכנסתי עמוווק עמוווק בתוךך הפוך...
מתכרבלת... וחושבת....... "את חייבת זמן עם עצמך.. זמן לחשוב טיפה... בלי אף אחד
מסביבך!! קחי לעצמך כמה זמן שאת רק צריכה... ואם השכל לא יעזור לך.. אני מקווה
שגורל שלך יחליט בשבילך..."
אולי היא צודקת???
וככה שראשי מלא במחשבות...
נרדמתי.........
💬 תגובות (7)
ומותק 19 תשאירי אייסי או שכנסי אליי!
רוז מתוקה בהצלחה בהמשך...:)
זה יקרה מתישהו רק שאני לא יודעת מתי , הקיצר מאמי תמשיכי ליכתוב ואהבתי את
שלושת הפרקים של הסיפור שלך , ואנה אם את רואה את זה אני שוב מזכירה לך
שאם תיכתבי שוב אז לכי ליפני זה לרוז קחי מימנה כמה שיעורים בכתיבה
ובלי יותר מידי נקודות כי זה משגע לאנשים את הסכל , קיי??
+~~>כ7*0ט*Jה<~~+ ===>אייסי למי שרוצה לדבר++>315179297
~~>ב*לת*WJכח<~~
~~~>ל*Xו<~~~
קראי את הכותרת!!!!!!!! יש 3 חלקים אם היית קוראת את כולם היית מבינה...יא אללה!
ממני :רוז!!!!!!
כ=====ל======ו=======ם=======!!!!!!!!!
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות