אהבה ופגיעה.

     הייתי תמימה, מאמינה באהבה, מאמינה באושר ובשמלות לבנות. 


ככל שהגיל מתקדם וככל שאני ניחשפת לאנשים, אני רואה שלא כולם אמיתיים והרבה צבועים.


הוא בא הציע לי דברים שלא ראיתי הוא אפילו נתן לי נשיקה, והחזיק לי ת'יד, הרגשתי ממש טוב, חשבתי שהוא אוהב אותי, התחלתי להיות כל כך שמחה,  וישר רציתי לתת אהבה בהתחלה פחדתי , פחדתי שייפגע, אבל לאט לאט נתתי אהבה...


ואז זה קרה, הפחדים הגשימו את עצמם, והוא הלך, ואני נישארתי עם האהבה הגדולה שלי בלי יכולת להביא אותה לו, הפשלתי את עצמי אני בטוחה, אמרתי שאני אוהבת והוא אמר שהוא מצטער.


אבל אני עדיין מחכה, מחכה לו שיסכים, לא מבינה למה בכלל, הרי הוא צריך כל כך להשתנות כדי להיות אמיתי כדי שיוכל לאהוב, כמו שרק אני יכולה.


אהה...