שבורה לרסיסים

היא יושבת לה בפינה שלה ,


שרה עד שתירדם למוות,


עזבוה בכל ההבטחות שאף אחד,


לא טורח לקיים,


היא כבר לא בוכה לעצמה כי לא נשארו דמעות,


לשטוף את דרכה ,


רק כמיות של דפים ריקים,


של הרגשות שהיא לא הרגישה ולא תרגיש ,


אבל למרות הכל היא תשיר ,


למרות שזה שורף,


למרות הכאב ,


למרות הצרחות ,


עד שהכל ישרף לה בלב כל הכאב,


הולכת דרך החיים ללא לשים לב,


שלאף אחד ממנה לא אכפת ,


למרות העקרונות של כולם,


אפחד לא רואה אותה שם,


ועדיין היא שרה עד שכואב לה ,


עד שישרוף לה ועד שייגמר כל הכאב שלה ,


היא תלך בדרכה ותחשוב את מחשובותיה ,


היא לא תשתף אפחד ,


כי אין במי לבטוח,


היא לא תמצא אהבה כי לא תוכל להוציא מילה ,


היא תשיר לעצמה ,


בבדיות שנקברה בה ,


עם היופי והאופי שלה היא תקבר בבדיות אך תשיר,


היא לעד ......