«:*°•מים שקטים חודרים עמוק•°*:»/«:*°•סילבסטר החתול•°*:»

חדרת לי ללב כמו מים שקטים,
הייתי עוד אחד מאלה שבך היו מביטים,
ברגע הראשון שאותך ראיתי מול עיניי,
קיוויתי שנהיה ביחד, שאת תבואי אליי.


התקוות המשיכו להיבנה עם הזמן,
חיכיתי לך שתתני לי רק סימן,
דיברתי עם ידידות שלי שהיו חברותייך,
כדי שרק יקרבו אותי קרוב אלייך.


ואז זה קרה, ביום בהיר אחד,
נכנסתי לך ללב, היה זה מיוחד,
באת אליי ואמרת לי שאת רוצה שנדבר,
דיברנו וזה את אהבתך אליי בליבי סידר.


היינו ביחד תמיד, בכל פעם,
ממש כמו השמש בשמים, כמו ברק ורעם,
תמיד עברנו יחד את רגעינו הקשים,
גם כאלה שהסתגרנו בחדר ושקט היינו מבקשים.


אני לא יודע מה אני יכול עוד לומר,
היה לי את הכל, דגש על ה"היה" כי זה נגמר,
עזבת אותי, אלוהים לקח אותך אליו,
שתבלי איתו ולא איתי, האם הוא חייב?


איך ילדה בת 16 יכולה לקבל דום לב?
איך זה קורה כשאותך אני אוהב?
איך זה שלא היו לך בעיות בריאותיות?
ולמה אלוהים בוחר לך איפה להיות?


כי אני בטוח שאם אותך הוא היה שואל,
היית מצביעה ישר להיות איתי, מצביעה לאל,
אומרים שאלוהים איתנו, אז למה הוא לא עוזר?
ולמה רק רוע ורוע עלינו הוא גוזר?


למה יש פיגועים? למה שפיכות דמים?
למה מכאב בלב מהר אנחנו לא קמים?
למה ממשיך לכאוב? למה ממשיכים לסבול?
איפה אתה אלוהים? אלוהים הגדול?


היא הייתה כל כך שקטה ואז חדרה ללב,
חדרה כל כך עמוק, ממש בלי כאב,
עד שאתה הופעת לך בתוך אהבתינו,
והפרדת אלוהים, הפרדת בין שנינו.