אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט!!!!!!

אוף נמאס לי מהחיים האלו!! אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט!



אין לי כלום בחיים האלו.. אין לי אמא, אין לי אבא כלום אין לי!



אני בכלל נולדתי בטעות! אמא שלי נכנסה להריון בטעות היא לא רצתה עוד ילד.. הספיק לה את שני האחים שלי…



משנולדתי כבר היו בעיות.. כשנולדתי ההורים שלי יתגרשו.. ואמא שלי יכלה לגדל רק את האחים שלי.. אז היא שלחה אותי לאומנת היא לא יכולה לגדל אותי.. לא היה אוכל, ההורים מצד האבא שלי לא רצו שום קשר איתה... וסבא וסבתא שלי רק הם עזרו לה.. אז היא לא יכלה יותר והיא שלחה אותי לאומנת, הייתי שם כמה חודשים, שסבא וסבתא שלי גילו את זה הם לקחו אותי משם ולקחו את האחריות אליהם.. שהם יגדלו אותי..ושאמא שלי לא יכלה לגדל גם את האחים שלי, אז סבא וסבתא שלי לקחו גם אותם.. מגיל קטן ועד עכשיו(אחים שלי בני 23 ואני בת 17 וחצי) אנחנו אצל הסבא והסבתא..לאחים שלי יש קשר עם האבא.. לי אין.. הוא לא יוצר איתי קשר הוא לא רוצה לדבר איתי , הוא אומר שאני לא הבת שלו..ביום ההולדת שלי הוא לא התקשר להגיד מזל טוב .



ואחרי כמה שנים אמא שלי באה לבית של סבא וסבתא שלי ותפסה בעלות.. מאשימה את הסבא והסתבא שלי שבגללם החינוך שלי לא טוב.. אז אמרתי לה אין לך זכות לדבר בכלל.. את לא גידלת אותי.. אני לא יכולה לקרוא לך אמא.. את רק ילדת אותי.. אבל לא גידלת אותי.. החינוך, האוכל, האהבה, הסבא והסבתא הביאו לי.. לא את!



וכשגדלתי לא ראיתי חיים לא ראיתי כלום! אני רק רואה מסביבי , ריבים, מכות, קללות, זה לא חיים!



סבא וסבתא שלי כל הזמן רבים.. תמיד במלחמה עם האחד השני..היא מקללת אותו הוא מקלל אותה ואני לא יכולה לראות את זה.. הם הכל בשבילי.. אני לא יכולה לראות אותם ככה ,זה שובר אותי..סבתא שלי לא יכולה לדבר יפה היא תמיד מקללת וגם אותי..לא רק את סבא שלי ככה האופי שלה לקלל! לדבר לא יפה וזה פוגע , זה פוגע שהיא לא מאמינה לי בדברים, שהיא קוראת לי שקרנית ועוד דברים.. לסבתא שלי הייתה מחלה(סרטן) והיא עברה את זה.. ולסבא שלי יש סכרת..



אני רואה אותם רק על כדורים, סבא שלי תמיד דוקר את עצמו כדי להוציא דם ולראות כמה סוכר יש לו.. וזה כואב לי לראות את זה.. איזה מן חיים האלו?!



סבא שלי לא שולט על עצמו.. העצבים שלו עולים מהר..והוא לא מוותר לאנשים.. אם מקללים אותו הוא מחזיר. הוא אדם קשה… סבתא שלי תמיד מקללת אותו.. והוא מקלל אותה.. ואז הכל מתחמם וסבא שלי כבר מתפוצץ.. והוא לא שולט בעצמו.. ואני רק מפרידה בינהם כל הזמן..



אני רק מאיימת שאני יברח מהבית , ואני לא מבצעת.. אין לי תאומץ לקחת תרגליים ולברוח.. כי אני יודעת שאם אני יברח זה ישבור אותם ויכול לקרות להם משהו.. כי הם חולים…



ככה כל הזמן רבים כל הזמן, אני לא יכולה לסבול את זה כבר… זה כואב לי בפנים… לפעמים אני חושבת על להתאבד לעזוב את העולם הזה.. רק בעיות יש בעולם הזה… אבל יש דברים שעוצרים בעדי..סבא וסבתא שלי הם צריכים אותי.. החבר שלי.. הם צריכים אותי ואני צריכה אותם.. זהו .. זה מה שיש לי בעולם הזה…



סבא וסבתא שלי לא בריאים.. הם בני 67.. ואני לא יודעת מה אני יעשה שהם ילכו לי.. אני יהיה אבודה.. הם הכל בשבילי..לאמא שלי אני לא ילך.. אנחנו לא מסתדרות והיא לא עובדת.. (לא מקבלים אותה לשום עבודה) אין לה מה להביא לי בכלל.. ולאבא שלי אני לא ילך.. אני לא מכירה אותו בכלל.. מזמן לא ראיתי אותו…אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט !!





מצטערת שאני לא ממשיכה אני פשוט רק בוכה וכואב לי.. אני לא מצליחה להמשיך לכתוב!