אחרי שהלכת.../ילדת_רחוב

את מביטה בי מלמעלה
והכל נראה שונה ולא מוכר
זה לא אותו מקום בלעדייך
זה לא אותו דבר
האנשים שינו את הבעת הפנים
כבר חודשים שבני המשפחה לא צוחקים
ואת מבינה גם מלמעלה
את רואה ומרגישה
שבלעדייך שום דבר לא יחזור למה שהיה
וזה כואב שאת לא פה ואין מה לעשות
וזה כואב שאנו נצטרך לקום ולהמשיך לחיות
ישנה הרגשה שמשהו חסר התכלית נעלמה וזה כואב
להביט על החדר שלך, החפצים
הם היו כל כך שמחים וכשנגעת בהם
זה כמו שנתת להם חיים
זה עצוב לראות איך החדר מלא,אך ריק
כשנכנסים ומרגישים כיצד ליבך התנתק
הכל מלא אבק ומרוב דמעות
יש הרגשת מחנק
כולם מדברים טובות "היא הייתה מקסימה"..
"הייתה בחורה מדהימה"
שינו את הפנייה אלייך לעבר
רק לפני כמה רגעים היית איתנו כך זה נראה
אך בפועל עברה תקופה ארוכה
מנסים להזכר בתקופה הכי שמחה
אך את תמיד עולה בכל שיחה
בארוחת הערב את תמיד חסרה
יושב לו הכיסא הבודד ומחכה שתשבי
אבל מאז שהלכת זה בלתי אפשרי
מביטים לכיסא ושהדמעות עולות
מעיפים את המבט לכיוון השני
ואני מרגישה שכל אחד מאיתנו רוצה לדבר איתך
פתאום נותרו כל כך הרבה דברים שרצינו לומר
כל כך הרבה דברים אבל עכשיו כבר אי אפשר
יש בליבי תחושה של החמצה
שלא הספקת דבר עשית טוב וקיבלת רע
מה בסך הכל רצית? את החיים לא מיצית
עכשיו שהלכת...את בין מלאכים
אוהבים אותך כל כך והגעגועים שורפים
אבל יש בי תקווה שעוד תחזרי
מתישהו יפסקו הכאבים והדמעות
ולפעמים זה קורה לי,אבל רק בחלומות....