זה קצת ארוך .. אבל בבקשה קחו כמה דקות תקראו ותגיבו זה חשוב לי ממש!!! תודה מתה עליכם

עמירוש..


אני לא איתך, אתה רחוק ממני. מיום ליום לא רק שאני לא שוכחת אני רק זוכרת יותר ויותר.. הזמן לא עוזר במקרה שלי, מכירים את התחושה שהזמן עובר כל כך לאט והשעון מתקתק ומתקתק וכאילו הזמן עוצר ויש את הזמנים שהזמן עף.. אז כשהייתי איתך לא יכולתי לספור ימים שניות זה עף חלף וכל כך אהבתי אותך.. בזמן האחרון אני כותבת ברגעים של משבר ואז אף אחד לא מבין אותי, אז ככה לקחתי לי רגע שאני עוד בסדר וזה הסיפור: אני אוהבת את עמיר כבר קרוב ל-3 שנים. היינו ביחד לא ממש חברים אבל אהבנו זה היה ממש ממש ברור. הוא דתי ואני חילונייה הייתי פעם דתיה. עכשיו הוא בן 15 אני בת 14, עזבתי כשהוא היה בכיתה ו' ואני יודעת שבנות זה לא ממש הקטע שלו עכשיו הוא מתמקד בלימודים אבל פעם הוא התמקד גם וגם, היינו כל כך ביחד.. אתם קולטים?? אני אוהבת מישהו שאני לא ראיתי קרוב ל-3 שנים למרות שהוא גר כחצי שעה נסיעה ממני..אני לא יודעת אם יש לו רגשות כי אומרים שאצל בנים זה שונה אבל אני מפחדת מדחייה.. אז אני גם לא מנסה לברר יותר מידי.. טוב כמה שאני יכולה, אבל שזה לא יראה יותר מידי.. עוד בעייה זה המראה החיצוני שלי.. אני מלאה בפצעים .. ולמרות זה יש לי גוף ממש יפה... אני חושבת.. ועיינים תכלת כחול ובאמת אני חושבת שאני יכולה להיות ממש יפה בלי הפצעים ולא בקטע של להתגאות אבל בין אחת היפות.. בקיצור אני מחכה לסוף השנה כדי לבוא לאיפה שהוא גר יפה בלי פצעים אני אקח ת'כדורים וזה יעבור.. אבל עד אז אני יושבת בבית וזה נורא קשה.. ואני גם יודעת שאני אשבר לאללה אם כשאני אהיה שם.. אני לא יודעת לא אגיד לו או לא יודעת מה... אוף מה לעשות???????????.