מאזינה לשקט

 מתאפקת ושוב מעדיפה לאחסן הכל בקופסה הקטנה
סופגת שוב ושוב, מונעת מהגשם הצבעוני לזלוג
אינה מרוקנת את הקופסה הקטנה והכבדה
לא רוצה שהם ידעו על כאב הבגידה
קולות מהדהדים באוזניה
אותם משפטים מתנגנים כל חייה
אל תבכי ילדה הם אומרים
תיפרדי,הכל לטובה הם לוחשים
רק כך על הכבוד ,ילדה, שומרים
מתאפקת ומתאפקת
מקשיבה ושותקת
הזיכרונות עולים ואותה שוברים
הגשם אינו פוסק ופתאום הכל נהיה צבעוני
הקולות מתרחקים והמנגינה משתנה
הקופסה, לבה הקטן מתרוקן
את המילים,המחשבות שזמן כה רב אחסן
הוא משחרר הכל ומתמלא בכאב
כאב שאותה מחזק
היא נותרת ללא מנגינה,לשקט היא מאזינה
מחשבות רצות הזכרונות נעלמים
בעינייה הרטובות מביטה היא אל השחקים