סיפור הפגישה הרביעית והחמישית עם הנסיכה / סילבסטר החתול.

כן, הגעגוע היה מאוד חזק,

הוא הרעיד את גופי כמו מכת ברק,

נפגשנו אחרי יומיים כי לא יכלנו לחכות שבוע,

כן, אני מדבר עכשיו על אותו געגוע,

הגעגוע שמשותף לך, לי ולאהבה,

הגעגוע שלא גורם לנחת ושלווה,

באתי אלייך, הכרתי את אבא שלך לקצת זמן,

פה סיפרת לו לראשונה על הנסיך והסוס הלבן,

נראה לי שהוא לא אהב את הרעיון כל כך,

אבל בחתונה הוא יבין שאת שלי ואני שלך.

לימדתי אותך למבחן במתמטיקה, היו תרגילי חיבור,

הדבר היחיד שרציתי לחבר היה את לבבותינו, ולהכינם לשיגור,

לשיגור לחלל החיצון, לשיגור לשמיים,

לא מעניין אותי לאן, העיקר שנישאר רק שניים!

אני לא זוכר דברים מהפגישה אבל היה ממש כיף,

לכן נפגשנו גם יום אחרי, הלב פשוט אלייך סוחף,

יש אנשים שאומרים שהם הלכו בעקבות הראש,

אין לי מילים, הצלחת אותי בקלות לכבוש,

לא הלכתי בעקבות הראש, הלכתי בעקבות הלב,

עד לבית שלך הגעתי, כדי להראות לך שאני אוהב.

באתי עייף והעיניים שלי נעצמו, חשבתי שאני כועס,

אבל היה כיף, הלבבות שלנו נרדמו, ועדיין אני לא תופס:

איך מישהי מאתר האהבה הצליחה לטרף אותי לשיגעון,

זה לא לקח בכלל זמן, אולי זאת אהבה ממבט ראשון.

הלכתי הביתה אחרי שעם שתי חברותייך נפגשתי,

היה כיף, עכשיו אני הולך לישון, העיניים נעצמות, נרדמתי....