את מכירה

את מכירה את זה שאת משתגעת? שאת לא באמת מבינה מה את רוצה מעצמך?
שאת רוצה לעשות איזה צעד כדי לשנות את מה שכואב לך אבל את פשוט לא יכולה?
את מכירה את זה שאת יודעת שהקשר שלך מתפורר..שהקשר שלך לא יכול להמשיך ככה..שאת נפגעת מהקשר הזה, שזה קשר לא בריא.את מכירה?
את מכירה את זה שאת נקרעת מבפנים, שאת מחכה לטלפון שלו ורק ה' יודע למה הוא לא מגיע..
את מכירה את זה שהוא מתקשר ובמקום לכעוס ולשאול לאן הוא נעלם את מחליפה את זה בחיוך ענק וברכות כזאת שלא מראה שכאב לך-שכואב לך.
את מכירה את זה שאת משתגעת בלעדיו, הגעגועים אוכלים לך כל מקום בגוף, שאת צריכה רק את היד שלו שתלטף את הגוף שלך, שתרגיע אותך.
את רק צריכה את השפתיים שלו שילטפו את השפתיים שלך, רק להסתכל לו עמוק בעיניים רק להרגיש את חום הגוף שלו רק לנשום אותו את הריח שלו, להתפלל שהרגע הזה לא ייגמר.
למצוא את עצמך אחרי חודש שלא ראית אותו-איתו, סופסוף, כ"כ קרוב.
להרגיש שלמה, לשמוע אותו לוחש לך "אל תורידי ממני את העיניים", להרגיש את הידיים שלו מחבקות אותך חזק, להרגיש את הדפיקות לב שלו, לרעוד בין הידיים שלו, להתרגש כיאילו זאת הייתה הפעם הראשונה שאני איתו.
לשמוע את השיר שלנו ברקע, לראות איך השפתיים שלו זזות לפי המילים, לשמוע אותו שר ומסתכל לך בעיניים, להרגיש שאת מתמלא מבפנים, שאת לא רוצה שהוא יקום מהמיטה הזאת ויילך, שאת לא רוצה שהרגע הזה ייגמר.
סופסוף לראות את הגבר שלך מוציא את הרגשות שלו, מה שהוא לא רגיל לעשות בדרך כלל.
אבל את מוכנה להסביר לי, אולי את מבינה את זה..
למה אחרי שהוא הולך אני מרגישה כזאת ריקנות?
למה אחרי שהוא הולך אני מרגישה כיאילו חלק ממני הלך?
למה אני מרגישה שכל האהבה נעלמת בשנייה שאני סוגרת את הדלת?
למה אני מרגישה שהוא לא באמת יתגעגע אליי?
למה אני לא באמת מרגישה שאני יהיה חסרה לו?
למה אני לא מסוגלת לשנות את ההרגשה המגעילה הזאת?
למה המשפט "אני אוהב אותך" נעלם באוויר ולא נחרט בתוכי.
למה אני לא מצליחה להאמין שבאמת הגבר שלי אוהב אותי, למה...................