זה נגמר.

"...לא מפסיקה לחשוב על מה שהיה לנו,


לא מצליחה להבין למה זה חלף לנו,


למה שיקרת לי ורצית לפגוע?!


למה פגעת בי, בלי לנסות את כאבי למנוע?


האם זה נכון מה שאני מרגישה בפנים,


שאיתך אני צריכה לדבר ולסדר את העיניינים.


כלום אני לא יודעת, ולא אדע בחיים,


כי אתה פשוט כועס ושומר הכל בפנים,


לא פותח ת'לב לאף אחד, ניראה מפוחד,


אני יודעת שאותי אהבת ואני מפחדת שתשכח,


כי כמו שאני תמיד אהיה שבורה ולא אפסיק להזכר,


כך גם אני רוצה לגבייך... שתשבר.


שתרגיש אותי כמו שאני מרגישה אותך,


שתדבר אליי בחלומך ותרגיש שאני באמת עומדת מולך,


ושתבין אותי, לפחות פעם אחת,


כמו שאני תמיד הבנתי אותך... והאמנתי באהבתך.


באהבתך השקרית והמאכזבת כך מתברר,


אהבה לא אמיתית שהאמנו בה רק מתוך הרגל, מסתבר...


הרגל שעשה אותי מאושרת, אך מצד שני גם מאוד עצובה,


וכשחשבתי לפעמים על מה שיקרה כשהכל יגמר,


לעולם לא ציפיתי לזה שאשאר ילדה שברירית וקטנה,


שמפחדת לפתוח שוב אל מישהו את ליבה,


שסובלת כל לילה אך מסתירה את כאבה,


ושבליבה לעולם לא תשאר עוד תקווה..."


 


 


אנשים...אני אולי רשומה כבר ממזמן, אבל רק לפני כמה ימים החלטתי באמת להתחיל להכנס לפה.


אז בבקשה תרשמו לי הערות, ובכלל...כל מה שאתם חושבים על השיר שכתבתי, אולי אני יוסיף עוד בהמשך...


 


מיכלוש :)