כמה דמעות כמה כאב..

אני שומעת את השיר של דניאל סלומון -אהבה.. כמה שהשיר הזה נכתב עליי::

"נכון שאת כאן ונכון שאת מנשקת

ונכון את רוצה לאהוב

את אפילו יפה עצובה וכואבת

ואולי יש בך הכל

נכון את קרובה ונכון שאת מתרגשת

וגם יש לך מקום בשבילי

את אפילו יפה וכל כך מיוחדת

ואולי זה בעצם הכל."



אוף שנה וחצי אני מאוהבת בו.. שנה וחצי.. של תחושה מדהימה של פרפרים בבטן סומק על
הלחיים ודקירות בלב.. תחושה נפלאה להתאהב לא? אז התשובה כמשמעה היא לא...

בהתחלה היינו ידידים טובים.. התאהבתי בו.. הייתה תחושה שגם הוא קצת בעניין..אחר כך
ההתידדות התפוגגה.. נעלמה..לא דיברנו אחד אל השני.. אולי דיברנו קצת פעם ב..הוא היה
מדי פעם נחמד מדי פעם ממש מגעיל..

היה רק משו אחד שלא השתנה אצלו .. המבטים שהוא נעץ בי.. הייתי מרגישה שהוא מסתכל
ומחייך .. מן מבט מסתורי.. אבל גם זה כבר נגמר..

עברה שנה.. של המון בכי של המון דמעות של המון כאב.. של המון אכזבה.. הוא הספיק
בנתיים להיות עם המוני בנות.. ואני בצד עדיין .. עדיין מאוהבת..

לא מזמן לפני איזה חודשיים הוא היה איתי המון .. השתוללנו היינו יחד התיידדנו היה
ממש כיף.. חשבתי שזה ההזדמנות שלי.. למרות שבאותו לילה החלטתי שאני שוכחת ממנו ..
פתאום שהוא הגיע והיה איתי הכל נמחק.. עדיין הייתי מאוהבת.. יום למחרת הוא לא היה
נחמד אליי לא התייחס בכלל עבר חודשיים אני עדיין מאוהבת.. ראיתי לא מזמן תמונה שלך
שהיית קטן...אוף אתה יפה.. אתה כזה נתראה תמים וחמוד.. אז למה כל הכאב הזה? אני מתה
להגיד לך מה שאני מרגישה .. כמה שאני אוהבת אותך.. כמה שאני לא יכולה בלעדיך.. כמה
שכואב לי בלעדיך.. להסתכל בעיניך ולהגיד לך שאני אבודה בלעדיך.. יום יבוא ואני יגיד
את הכל יום יבוא.. בנתייםאני יישב בצד ויסתכל כמה אתה יפה..

אוהבת המון המון...