חזרת

אחרי חודש שנעלמת, שלא שמעתי ממך, ושלא חשבתי שאני ישמע ממך יותר, חזרת.
כמו תמיד, אתה רגיל להעלם ולחזור, לשבור אותי ואז לנסות לחבר אותי שוב.
מי שהיה איתי החודש הזה יודע כמה כאב לי, היה אפשר לראות את הריקנות בעיניים שלי, היה אפשר לראות את ההתרחקות מהגברים, את הגועל.
אבל אף אחד לא באמת יודע מה הלך בלב הזה, כמה אכלתי את עצמי שהלכת לי, שהלכת עם מישי אחרת, שהשארת אותי בידיים של גבר אחר בלי לפחד בכלל, בלי לדאוג. חיכיתי לך, כל גבר שהתקרב ישר אמרתי "יש לי חבר" ישר הראתי שאני לא מעוניינת, כיאילו, מה, אתה חייב לחזור, כיאילו, לא הגיוני שלא.
כל שבוע שעבר רק שנאתי יותר את העובדה שהאהבה שלי אלייך לא נעלמת,
שכל שיר תמיד יקשור את עצמו אלייך, שישר כל גבר אני יחפש בו משהו שזה לא אתה, משהו שדומה בך, משהו שאתה יותר טוב בו.
היה לי כ"כ מוזר להבין שאני חייבת להמשיך ולמצוא את עצמי מדברת עם גבר אחר, נוגעת בגבר אחר, להרגיש ידיים של גבר אחר מסביבי. אבל מה לעשות, חייבים להמשיך.
אני לא יגיד שגבר אחר מחק אותך, כי אני ישקר, אבל אתה יודע, התרגלתי לעובדה שאתה לא תחזור יותר, שבחיים לא אהבת, שהפעם נעלמת לתמיד.
חודש וקצת, הודעה ממך,
לפני שאתה שולח, וחוזר, אתה לא חושב על זה שהלב שלי לא עומד בכל הדברים האלה?
שאני לא סתם איזה בובה שאפשר לפגוע בה מתי שרק מתחשק לך?
דיברנו, כל הלילה, כמה שזה הזכיר לי את פעם, מוזר איך כל הכעס, העצבים, השנאה אלייך, הכל נעלם כשאני שומעת את הקול שלך, כיאילו הקול שלך מנטרל את כולי, ומשאיר לך רק אהבה, אהבה שלא נעלמת לרגע.
דיברתי אלייך בעדינות כיאילו תמיד היית פה איתי, כיאילו לא הלכת למישי אחרת, כיאילו לא השארת אותי לבד.
אני מאמינה למילים שלך כמו עיוורת, אבל מצד שני אני מרגישה כ"כ מפגרת שאני עושה את זה, שאני שוב מאמינה לך.
כל שנייה שהשיחה ממשיכה ככה ממשיך הפחד, הפחד איך אני הולכת להגיד לך "לא" איך אני הולכת להגיד לך שאני לא חוזרת אלייך.
יום אחריי, כבר אני מוצאת את עצמי מחבקת אותך, נותנת לך לנשק אותי, לגעת בי, ללטף אותי, מנסה להחזיק את עצמי כדי לא לבכות מולך, מנסה להבין איך לפני יומיים ההבטחה עוד הייתה קיימת, ואיך פתאום שחזרת הכל נעלם, כיאילו לא שברת אותי כל החודש הזה.
היה מוזר כ"כ ללטף את הזיפים, לנשק אותך ואז לפתוח את העיניים ולראות אותך מולי, ולא גבר אחר.
כבר חודש שאני מצאתי את עצמי בידיים אחרות, מנשקת גבר אחר, מלטפת את הזיפים שלו, מדמיינת את הפנים שלך, פותחת ומוצאת את עצמי מול גבר שהוא לא אתה.
כבר חודש שאני מדמיינת אותך מלטף אותי במקומו, שאתה לוחש לי "יפה שלי" במקומו. אני לא חושבת שיש בחורה שיכולה לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהבת, אני לא באמת חושבת שמישהי יכולה לאהוב אותך ככה, אני לא באמת חושבת שיש עוד בחורה שתיהיה מפגרת כמוני ותאמין לך. נכון שאני עכשיו "שלך", נכון שעכשיו אני חוזרת הביתה עם חיוך ענק ששוטף את הפנים שלי, אבל הפעם, אם אתה תפגע, תעלם, תגרום לי לבכות, אני ייעלם, ייצא מהחיים שלך בדיוק כמו שהייתי צריכה לעשות מההתחלה, כי הפעם, אני לא יהיה פה תמיד כדי לחכות לך עם ידיים פתוחות.
נקווה שעוד שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, לא תעלם ותחשוב על לחזור.

אוהבת אותך, אם רק היית יודעת כמה.