כמה מילים..

כמה מילים שאני ינסה להגיד, למלמל, ללחוש, שום מילה לא תיגע, שום מילה לא תהיה מובנת.


הדמעות שלי לא ברורות, לא מסבירות את הכאב האמיתי, לא מצליחות להעביר את התחושה האמיתית.


אני רוצה רק חיבוק גדול-גדול, אני רק רוצה ללחוש לך בשקט כמה אתה חשוב לי וכמה לא יצאת מהלב שלי, כמה החודשיים האלה היו כ"כ יפים בשבילי, מה הצלחת להעביר לי בהם.


לנסות להבין מהעיניים שלך מה יותר טוב בה, מה היא נותנת מעצמה שגורם לך להקשר אלייה.


במשך שלושה חודשים אתה לחשת לי כמה אתה אוהב אותי, כמה התגעגעת אליי,


ניסית להעביר לי דרך המבט העמוק שלך מה אני בשבילך, ואפשר להגיד שגם הצלחת.


האמנתי לעיניים האלה כמו עיוורת, האמנתי לנגיעות שלך, לנשיקות שלא הרפו מפי לרגע.


האמנתי לך, לדמות הזאת שאני כבר לא מכירה.


אני לא ישקר לך, היה לי משהו בתוך הלב שאמר לי שתחזור, שתבין שהייתי חשובה בחיים שלך, שלא סתם הייתי הקשר הכי ארוך שלך, שלא סתם היית איתי והעברת איתי כל לילה בשיחות עד שהשמש עלתה.


לא סתם לא היית מצליח להרדם בלי הקול שלי, ולא סתם דאגת להעיר אותי כשאתה קם.


כנראה שסתם, כנראה שבאמת הייתי סתם דמות חולפת שנכנסה ויצאה מהחיים שלך בין רגע.


הזמן ממשיך, ואתה לא חוזר,


אתה כבר המשכת איתה, המשכת עם הבחורה הזאת שלקחה אותך ממני, הבחורה הזאת שתפסה את המקום שלי בלב שלך, שמחקה אותי בשבוע אחד כיאילו כלום, שמחקה שלושה חודשים, שמחקה את ה"נסיכה שלך".


אתה יודע מזה לשמוע כל יום את המשפט "הוא לא שווה אותך", "את יותר יפה ממנה, הוא סתם מפגר", אתה יודע מזה לשמוע את זה מאוזן אחת ושהמילים יוצאות מהאוזן השנייה.


אתה יודע מזה לאכול את עצמי כל לילה, בשקט שלי, לפני שהעיניים נעצמות והחלומות מתחלפים במציאות, אתה יודע מזה לבכות ולא למצוא את היד שלך מלטפת אותי ולשמוע אותך לוחש לי "בחיים אני לא יפגע בך, בחיים אני לא יגרום לך לבכות"


מצחיק לחשוב שהאמנתי לך שוב, שהאמנתי שוב לגבר-בגבר.


אתה יודע מזה לקחת את עצמי בידיים ולהגיד "אני ממשיכה", מול הים הגדול הזה, להרגיש את הגלים מתנפצים לי ברגליים, להרגיש את הרוח שמעיפה את השיער שכבר התלתל מהלחות של הים, להרגיש ידיים של גבר אחר מלטפות אותי, לשמוע קול של גבר אחר, להרגיש גבר אחר מתקרב לשפתיים שלי, ולהתרחק מהפחד שזה לא אתה, ואחרי עוד נשימה עמוקה, ועוד מבט למעלה, לתת לו להתקרב אליי וללטף את שפתיי, במקומך.


להבין שזאת הייתה ההתחלה, ההתחלה של ההתנתקות ממך, גם אם זה לא אומר שאני יקשור את עצמי אליו, גם אם זה אומר שהוא סתם היה נשיקה חולפת.


להבין, שאתה נמחקת שם, רחוק רחוק, שהשם שלך נמחק כמו הגלים שמחקו אותו מהחול,


שהשם שלך, נשאר אצלה בלב, שהשם שלך, ישאר שלה.


שאתה, כבר לא שלי, אם היית כזה מתישהו.