כבר חודש

כבר חודש אה?


כבר חודש מאז שבאמת הייתי שלך, שבאמת הייתי בין הידיים האלה ובין השפתיים האלה.


כבר חודש מאז שהאמנתי לעיניים שלך כשאמרת שאתה אוהב אותי,


כבר חודש מאז שהחיוך שטף את הפנים שלי ולא נעלם לרגע.


מי יודע איך נעלמת, איך חזרת, ואיך שוב בלי לחשוב פעמיים יצאת מהחיים שלי,


ואני עוד אמורה להאמין שבאמת התאהבת אה?


פעם ראשונה שהייתי במסיבה מאז שאתה לא איתי,


פעם ראשונה שמצאתי את עצמי בין כ"כ הרבה גברים וחיפשתי אותך בניהם,


הריח של הסיגריות, המוזיקה, השיר שלנו ברקע, השתייה שזורמת לגופי כמו מים,


שמנסה למחוק אותך.


וכנראה שגם השתייה לא הצליחה למחוק את השם שלך מתוכי,


כל גבר שהתקרב היה כ"כ שונה ממך, כ"כ לא אתה, אתה יודע?


כשהוא התקרב ונגע לי בשפתיים, כשהוא ליטף אותי בעדינות, כשהוא אמר לי שאני יפה, זה הגעיל אותי, הדבר הראשון שעשיתי זה ללכת צעד אחורה, להתרחק ממנו, הוא לא אתה, הוא לא.


בחיים לא נגעלתי ככה לגעת בגבר אחר, וזה לא שלא רציתי אותו פעם, וזה לא שהוא לא יפה,


הוא פשוט לא אתה.


עם כמה בחורות אתה עכשיו "כפרה שלי"? 1? 2? 20? עם כמה? אה?


תגיד, כשהן התקרבו אלייך, נגעו לך בשפתיים, גם אתה זזת אחורה? גם אתה נגעלת?


מצחיק כמה שאני מפגרת, כמה שהתאהבתי בגבר הזה, בגבר הזה שבחיים לא יתאהב, בגבר הזה שמחק אותי אחרי חודשיים מושלמים, הגבר הזה שהסתכל לי בעיניים ונשבע לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא יפגע בי בחיים, הגבר הזה שאמר שהוא ישתגע לדעת שגבר אחר נוגע בי,


הגבר הזה שאחרי כל פעם שנעלם תמיד מצא את הדרך לחזור, הגבר הזה שתפס מקום חשוב בחיים שלי, הגבר הזה שהפך להיות חלק ממני, הגבר הזה שכבר לא שלי ובחיים לא יחזור להיות