תחזור

אני לא רוצה אפילו לחשוב איפה אתה,
מה אתה עושה, זה סתם מכאיב לי.
אני לא רוצה לדעת אם אתה נוגע במישי,
אם אתה חושב עליי, זה סתם שובר אותי.
אני לא רוצה לדעת אם כואב לך,
או אם אתה מנסה להדחיק את זה שלפני כמה שעות זה נגמר.
אני לא רוצה בכלל לחשוב על העובדה שאת הלילה הזה אני הולכת לישון בלי לילה טוב ממך.
מעניין אם יצא לך לחשוב עליי הלילה הזה,
מעניין אם אתה זוכר עכשיו את "הנסיכה שלך" שלפני יום, הייתה שלך.
מעניין אם אתה חושב איפה אני, מה אני עושה, איך אני, מה איתי.
מעניין אם אתה יודע, שהראש שלי לא מפסיק לחשוב עלייך,
שהשתייה שזרמה בפה שלי כמו מים רק שרפה אותי מבפנים,
וזה שקמתי, צחקתי, רקדתי, השתגעתי, זה היה רק נסיון להוציא ממני את הכאב החוצה,
זה לא אומר שכל דקה לא הסתכלתי על הפלאפון לראות אם יש איזה הודעה ממך,
או שיחה שלא שמעתי,
לא אומר שכשהייתי בפתח של הבית, הדמעה הראשונה כבר לא מחקה את האיפור מהפנים שלי.
לא אומר שכשהורדתי את העקבים ועליתי צעד צעד במדרגות לא נזכרתי שאתה הולך מאחוריי ובועט לי בתחת, ומחבק אותי מאחורה.
לא אומר שכשפתחתי את הדלת לא נזכרתי שאתה נוגע בה ובלחץ מהרעש שהיא עושה,
לא אומר שכשהורדתי ממני את הבגדים לא נזכרתי בידיים שלך,
לא אומר שכשנשכבתי על המיטה לא אכלה אותי המחשבה שאני הולכת לישון בלי הקול שלך,
קר לי כ"כ, אני נזכרת בזה שאני תמיד קופאת מתחת לפוך, ואתה בבית שלך עם מאוורר ובוקסר.
אני לא מאמינה שאני יכולה בכלל לחייך בין כל הדמעות האלה שמלאו את כל הפנים שלי,
כל חלק מהגוף שלי.
אני לא מאמינה שזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך,
הפעם האחרונה שנגעתי בך,
אני לא מצליחה להאמין שהגבר שהכי אהבתי הלך לי בין שתי הידיים, בגלל טעות מטומטמת, בגלל טעות שאני כ"כ מתחרטת עליה.
כפרה שלי, אני יודעת כמה אתה כועס,
אני יודעת שהדבר היחיד שבא לך לעשות עכשיו זה להתנתק ממני,
אבל אני באמת מתחרטת, אני באמת לא רוצה לאבד אותך,
אתה באמת חשוב לי, אני באמת אוהבת אותך.
תחזור אליי, בבקשה.