כנפיים שבורות

למה תמיד כשמרגישים את הטוב הרע צריך להפתיע?
למה תמיד כשמרגישים את הכאב של צמיחת הכנפיים
ודמעות מלוחות זולגות מעיניים מאושרות
צריך להגיע מישהו שישבור את הכנפיים
ויהפוך את הדמעות לדמעות של כאב?
למה כשסוף סוף הכנפיים רוצים לפרוש עצמם ולהרגיש את החופש
מגיע מי שיעצור בעדם ויתן לעיניים דומעות לראות את החופש
כחלום שלא יתגשם?
למה הנשמה צריכה לדמם כדי שירדו דמעות מעיניים שכבר עייפו לבכות
עיניים שכבר רוצות לעצום עצמם ולמנוע כל כאב,כל שבריר של הלב
בכל טיפת דמעה שיוצאת מהעיניים יש טיפה אמת שיוצאת מהכאב
אך בים של דמעות כואבות השקרים יטבעו
אז למה עדיין כואב? למה עדיין הלב אינו רוצה להתאהב?