כפרה שלי..

מי חשב שאני ימצא את עצמי במרפסת הזאת, בקור הזה שמקפיא כל פיסה ממני,


שאני ישב על החומה הזאת, ויבכה בלי סוף.

מי חשב שאני ירעד מכאב,
מי חשב שאני יתגעגע,
מי חשב שאני יפחד לאבד,
מי חשב שזה יהיה אתה.

 

בשבוע הצלחת לסחוף אותי לרגש הזה,
בדיבורים עד השעות הקטנות של הלילה,
או בדרכים המקוריות שלך לגרום לי לקנאות,
או אולי סתם בצחוק שלך שסוחף אותי אחרייך,
או סתם הגעגוע לשפתיים האלה,
או אולי בכלל לידיים הגדולות האלה שיעטפו אותי.
 
מי חשב שבשבוע תצליח לשנות אותי, את הרגש שלי, את הלב שלי.
שבשבוע אני יתגעגע, שזה יהיה ריק בלעדייך,
שבועיים של "קשר" אם אפשר לקרוא לזה ככה,
שבועיים שחצי מהם היו מושלמים, לא יכולתי לבקש אדם שיגרום לי יותר אושר ממה שאתה יכולת לגרום, גם במרחק של 20 דקות ממני, גם בלי מגע או ליטוף, רק בקול שלך.
 
אני שונאת אותך טוב?
אני שונאת אותך.
אתה נשבעת לי שבחיים לא תפגע בי,
אתה הבטחת לי שלא תגרום לי לבכות,
אתה לא הפסקת להגיד כמה אתה אוהב אותי וכמה שאני יפה,
לא הפסקת להגיד לי שנתחתן ואיך תהיה החופה שלנו,
לא הפסקת להגיד לי שאני יותר יפה ממנה, שאני רק שלך.
 
אז למה שיקרת? למה ניפצת את כל האושר? למה השארת אותי לבד בלי להגיד מילה?
אני לא מצליחה להבין למה, למה הפכת להיות כזה, כאילו לא אותו אחד שהכרתי,
דמות כ"כ שונה ממה שהכרתי, כ"כ אחרת.
אני מתגעגעת אלייך "כפרה שלי", מתגעגעת לדמות הזאת שהכרתי,
מתגעגעת כ"כ.