שוב, כל פעם מחדש..

אני רואה אותך שוב, כל פעם מחדש,


עסוק כ"כ בעצמך ובסובבות אותך,


אתה מדבר, ואני רק מסתכלת, מתפארת מיופייך,


מהופנטת מפנייך, איך הכל כ"כ מסודר בהן.


איך כל דבר נמצא במקומו ומשלים את הפנים שלך, הפנים היפות שלך,


העיניים האלו, שרק מבט אחד, גם אם הוא במקרה, שוב אותי כל פעם מחדש,


מסתכלת בהן ושוקעת בתוכן, איך הן כ"כ נוצצות.


רוצה להיות חלק מהן, חלק ממך, חלק מהיופי השופע שלך.


מסתכלת על הפנים שלך ופשוט לא יודעת מה להגיד, אין לי מילים לתאר שלמות.


אני נשברת, לא יכולה יותר, האדישות שלך הורגת אותי לאט לאט,


בלי שאתה שם לב בכלל, אני הולכת ודועכת מולך.


מנסה לעצור את עצמי, מפחדת כ"כ, ואני נשבעת, נשבעת שוב.


נשבעת שנגמר, נשבעת שזאת הפעם האחרונה, נשבעת שכשתעבור- אני לא אתסכל,


ואם תדבר- אני לא אתרגש.


נשבעת שאני יפסיק עם הדמעות שכבר הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהפנים שלי.


תראה לאן הגעתי בגללך, אני נשבעת- ולשבועות שלי כבר אין ערך, הן הפכו לסתם.


אז שוב, אני נשבעת, נשבעת שמעכשיו לשבועות שלי יהיה ערך, שזהו, מכאן הכל ישתנה.


ואני מגיעה הביתה, ושוב, כאילו כבר הפך לשגרה,


יושבת על המיטה, שמה שירים.


והמחשבות לא מאחרות להגיע, החלומות, האשליות.


המחשבה של מה היה קורה אם הייתי פוגשת אותך בזמן אחר.


מתבוננת במראה, ומבינה הכל. איך בכלל תרצה להיות איתי? איך עם מראה כזה אתה תמשך?


מדמיינת אותך איתה, בטח היא יפה כ"כ,


בטח כשאתה מדבר איתה יש לך את הניצוץ הזה בעיניים,- אותו ניצוץ שאני רואה בעינייך ר-ק בשמש.


מנסה למצוא איזו נקודה בעינייך, להתמקד בה ולחשוב שאותה נקודה זוהרת כאילו מחייכת אליי,


 רק אליי, מחפשת את ההשתקפות שלי בעיניים שלך.


בשבילך אני כלום, סתם עוד בחורה, עוד פרק שנשלם בחייך.


איך אמרת 'בחורה באה- בחורה הולכת', אז עכשיו אני כבר הלכתי,


ואחריי היו עוד רבות, ואחריי יהיו עוד רבות.


ומי יודע, אולי עוד יגיע היום ממנו אני כ"כ מפחדת, היום בו תראה אותי ובכלל לא תזכור את שמי.


אני יעבור, ואפילו מבט שלא מכוון- אתה לא תפנה אליי.


ואולי יבוא בכלל יום אחר, בו אני כבר לא אזכור אותך,


היום הזה לא יאחר להגיע, אנ יוכיח לך , יותר מזה, אני יוכיח לעצמי


שאתה בשבילי אוויר, בדיוק כמו שאני בשבילך.