צועדת במנהרה ארוכה..שמובילה לעולם השני..

את השיר הזה אני כותבת בשביל כל מי שחשב אי פעם להתאבד ולסיים את החיים שלו!!.. השיר הזה אני כתבתי על חברה קרובה שלי שלפני חצי שנה חוותה מוות קליני, וברוך השם יצאה משם.. המוות היה מעשה התאבדות.. ומזל שזה היה רק מוות קליני.. והיא חזרה לעצמהה.. זהו, תקראו את השיר ואני מקווה שהוא יצליח להעביר לכם את ההרגשה שהיא הרגישה.. ואולי אתם גם תזדההו איתה..


מנהרה לעולם השני:


צועדת בתוך מנהרה חשוכה..
צעד אחר צעד..
והיא רק ממשיכה ליהיות יותר ויותר ארוכה..
אומרים שיש אור בקצה המנהרה..
אני מחפשת..אולי אני אמצע אותה..
אני לא מאבדת את התקווהה..
פתאום רואה ניצוץ ממרחקים..
ושומעת מין קולות מוזרים..
" תחזרי לעולמך..זה לא הזמן שלך לסיים את החיים"..
אבל אני מתעקשת ורוצה לעולם השני לעבור..
אני בטוחה ששם יהיה לי יותר טוב..שם אני לא יסבול..!
אני מנסה ללכת לכיוון האור..
אבל מרגישה..מישהו תופס אותי מאחור..
אומר לי לעולם שלי לחזור..
הוא לא מבין שלא טוב לי שם..
הוא לא יודע שאני רוצה לעזוב רק בגללם..
רק בגלל אותם האנשים שפוגעים..
אותם האנשים שפוצעים..
שזורקים מילים..
חושבים שהם הכי טובים..
ברגשות של אחרים פוגעים..
שלא חושבים פעמיים לפני שהם אומרים מה שהם אומרים..
מה?!אני לא בנאדם?!אין לי רגשות?!אין לי חיים?!
הם לא חושבים שזה אולי כואב מה שהם לי עושים?!
מבחוץ אני מראה שאני לא מתייחסת ולא נפגעת..
אבל מבפנים..אני נשברת.. אני נפצעת..
הלב לא סוחב יותר..
הלב  מרים ידיים..הלב מוותר..
כך גם אני.. אני לא יכולה להמשיך ככה עוד..
ושוב..לכיוון האור אני מנסה לצעוד..
אבל שוב מישו תופס אותי ואמר לי שיש לי משפחה וחברים קרובים..
אנשים שאותי אוהבים..
שמעריכים אותי..
ולא היה רוצים במותי..
לא רוצה שגם להם יכאב..
לא רוצה שהם יגיעו כמוני לכזה מצב..
שהחיים מפנים לך את הגב..
אבל זהו!! אני לוחקת את עצמי בידיים!
לא רואה אף אחד בעניים..
שמה על כל מי שלא מחבב אותי זין!!
אני לא מתכוונת לוותר על חיי בגללם..
יש לי משפחה וחברים קרובים.. ואני חייה בשבילם!
מסתכלת לאחור..
רואה אור..
רואה את אמא מושיטה לי יד וקוראת לי לבוא אלייה..
ואני צועדת לעברה..
וחוזרת לעולם שלי..
אל מי שכן אוהב אותי..


 


אוהבת,אלה.