לא כל אהבה היא אמיתי (חובה לקרוא זה ממש חשוב לי)

שלום לכולם זאת אני מעיין מכירים אותי?

זאת אני מהסיפור טיול שנתי

רק רציתי לספר לכם משו שחוויתי כשהייתי קטנה יותר.

---------------------------------------------



הוא לא אהב אותי כמו שאני אהבתי אותו הוא לא חיכה לי ולא החזיר לי טלפונים

הוא לא חייך עלי כשאני חייכתי עליו הוא לא חיבק אותי ולא נישק כאילו הייתי קיר
בשבילו רק צריך לצבוע כשהוא משחיר

הוא תמיד חייך עלי שרציתי לגמור הכל הוא תמיד ליטף אותי כשכאב לי אבל סתם ככה הוא
לא היה מסתכל לכיוון שלי בכלל כאילו לא הייתי קיימת בעבורו... הייתי בשבילו כמו מים
שהוא צמה הוא ישתה מים אבל שחם לו והוא צריך לשתות הוא לא ישתה מים הוא ישתה קולה
... (הבנתם נכון?)

כל כך כעסתי הרבה שנאה הייתי בלבי

אבל הייתי אהבה הוא היה אומר לי......

"אני ואת זה משו מיוחד שאחרים וחברים לא יבינו"

"נו...אז...?"

"תמיד ניפגש בסתר כי לעולם לא יבינו את אהבתנו הטהורה"

אני האמנתי לו כמו טיפשה והייתי בטוחה שאהבתנו באמת כל כך טהורה וקדושה ושאפחד לא
יפריד בינינו לעולמים.

מבחינתי זאת היית אהבה אבל מבחינתו סתם משחק כדאי להעביר תזמן כל העסק הזה עמד
להתפוצץ והוא תמיד הרגיע והיה אומר "הכל יהיה בסדר את תיראי" אבל המשכתי לאהוב
אותו.

עד שזה קרה הוא בא אלי ....

ואמר לי "מעיין בואי ניפגש בסתר כמו תמיד"

אני הסכמתי כמו טיפשה... וישר קפצתי ואמרתי לו "כן אהובי בוא ניפגש!!!!"

"אז מתי?" הוא שאל בתמימות

"עכשיו"

הוא חייך חיוך מסתורי ואני התרגשתי נורא....

"בסדר יפתי בואי עוד חמש דקות לשירותי הבנים"

ישר הנהנתי בראשי" בטח שאני יבוא"

חברה שלי באה אליי "מעיין תמחקי את החיוך מהפנים שלך" זאת הייתי גל החברה הכי טובה
שלי

"אני לא יכולה גל..."

"אבל למה מה יש לך משו עם עידו??"

"לי עם עידו כלום!!! מה היית חושבת שאני ישים על עידו" ואפילו לגל לא ספרתי ושמרתי
על אהבתנו בסוד כי ידעתי שגל לא תבין אותי בחיים

כי לפחות זה מה עידו אמר לי

הייתי בעננים היית שקועה עליו רק חלמתי.....

לא שמתי לב כמה תמימה וטיפשה הייתי

הלכתי לשירותי הבנות נכנסתי הסתכלתי במראה סידרתי קצת את השיער לא רציתי לאחר
להאוהב

שלי כבר התפוצצתי נורא רציתי לראות אותו

הלכתי במסדרון הרגשתי כמו מלכה שמחכה לנסיך. באתי לשירותי הבנים נגעתי בידית הדלת
ושמעתי...

"חחחח נראה לך שאני אוהב את מעיין היא יפה והכל אבל אני לא אוהב אותה בכלל לא..."

"למה אתה משחק בה מסכנה מה היא עשתה לך היא כמו עבד שלך היא כל כך אוהבת אותך כאילו
רק אתה הבנאדם היחידי עלי אדמות"

"לא אכפת לי מה היא חושבת אני איתה רק בגלל שהיא יפה...ואני עם נטלי עכשיו"

"ומה אמרת לה שלא תספר לאפחד"

"שאני אוהב אותה ואהבתנו טהורה ודברים כאלה והיא האמינה חחח איזה טיפשה"



עזבתי את ידית של הדלת עמדתי במקום לא זזתי הרגשתי כאילו אני קפואה ונבגדת לא
האמנתי למה ששמעו אוזניי הייתי בטוחה שכל זה היה חולם רע או פספוסים חיפשתי את
המצלמות ומה שראיתי זה רק מצלמות האבטחה

כל כך כעסתי שלא ידעתי על מי להוציא את הכעס הזה שיש לי בלב בכל הזמן הזה... ועכשיו
זה היה ממש בום כמו פיצוץ

הסתכלתי שוב לקראת הדלת של השירותים והוא יצא משם וחיפש אותי וצעק "מעיין אהובתי
... בואי הנה"

באתי עליו שיחקתי אותה לא יודעת מה קרה הייתי תמימה כמו תמיד הוא בא ולחש לי "מעיין
אני אוהב אותך רוצה להיכנס לשירותים ונתחרמן כמו שקבענו?"

"לא בוא נעשה את זה פה"

"אבל אהבתנו היא מיוחדת שאנשים לא יבינו ויסיקו מסקנות לא נכונות"

צעקתי בכל קולי " אבל אהבתנו לא טהורה אתה עם נטלי"

נתתי לו סטירה ובעטה לביצים נטלי כל כך כעסה עלי והתחילה איתי מכות הסברתי לה כל מה
שקרה והיא לא האמינה לי זה לא ממש עניין אותי מה היא חושבה או למי היא האמינה ...

רק אני נשארתי עם לב שבור



בסוף עידו נשאר לבד בלי אפחת כלום גילו שמכל בת יש לו מטרה ממני הייתה לו מטרה בגלל
שאני מקובלת

ומנטלי זה היה בגלל שהיא חכמה

וממאי זאת הייה כסף...

ובקיצור מכל אחת הייתה לו מטרה

הוא הפסיד בכל אני כבר לא האמנתי לאפחד לא באהבה ולא בשנאה בכלום...

בקיצור אני מרגישה חרא ומטומטמת.







מקווה שתבינו מה הרגשתי ... ממני מעיין

מצפה לתגובות