ילד שלי 3>

החיוך הזה,


אני לא יודעת איך לא הפכתי להיות שחקנית מרוב שאני מצליחה לעלות אותו כשצריך.


כיאילו מעלימה את כל הרגשות מבפנים-מוחקת אותם כיאילו לא היו קיימים ומחליפה אותם בחיוך, במתיקות הזאת שמראה שהכל בסדר, שטוב לי בלעדייך.


כי מה שצריך זה לשמור את הדמעות בתוך הגרון עד שמרגישים חנק,


ורק לנסות לנשום-לנשום כדי לא להוציא אותם החוצה,


כי מה שצריך זה לתת חיוך קטן שיעלים את כל הכאב שאוכל מבפנים,


כי מה שצריך זה לעבור לידך, ולהרים את הראש, לא להיות חלשה, לא להראות שכואב.


והמבט הזה שלך,


במבט הזה אני באמת יכולה להגיד שכל ה'משחק' כבר לא עובד, שכאילו כל החלקים מתפרקים לי ביד, ואני נשארת בלי כל ה'איפור' הזה שמחק את כל העצבות שתפסה אותי.


כי במבט שלך אתה שובר אותי לחלקים, מעלים את החיוך, נותן לי לשקוע בתוך העמוק הזה שבעיניים שלך.


בתוך העיניים שאני לא יכולה להסביר מה אני מוצאת בתוכן, שאני לא יכולה להסביר מה אני רואה בהם, מה ממכר כ"כ.


חודשיים של ריב, חודשיים של ניתוק, של ריחוק, חודשיים שאני מנסה להמשיך בלעדייך,


כל החודשיים האלה לא שברו אותי כמו היום,


כמו המבט שלך הזה שתקף אותי בגעגוע שאוכל אותי, בגעגוע שאני לא יודעת איך לצאת ממנו.


ואני לא ישבר, ואתה לא תראה שיחה ממני, ואני לא זאת שתבוא להגיד לך "מצטערת".


ולא, אין לי את הכבוד הזה שמעל הכל, ולא אין לי את האגו המנופח הזה, באמת שלא.


אבל אם הייתי חשובה לך, ואם הייתי טיפה חסרה לך היית בא, היית יודע איפה למצוא אותי.


וכנראה שהיא תפסה את המקום שלי,


או מקום מעליי.


וכנראה שאני כבר לא אותה אחת שנגעה בשפתיים שלך לא מזמן,


וכנראה שאני כבר לא אותה אחת שטענת שאתה מרגיש אלייה משהו,


וכנראה שאני כבר לא אותה אחת שליטפת אותה, וחיבקת אותה כדי שלא יכאב לה,


וכנראה שאני כבר לא אותה אחת שנשבעת לה שאתה לא רוצה לפגוע בה.




אז ילד שלי,


אם תזכר באותה 'אחת' שפעם טענת שהיא חשובה בשבילך,


היא פה, מחכה לך, בנתיים עם דמעות שעוטפות אותה,


בדמעות שהיא מוחקת בידייה,


אבל מי יודע, אולי שתזכר לחזור,


אולי היא כבר לא תיהיה פה, אולי היא לא תיהיה בכלל.