אני ישכח אותך..

הכעס, הכאב, הדמעות,הכל מתערבב בתוכי,


מנסה להפסיק את הדמעות ולקחת אוויר, רק טיפת אוויר שתחדור לתוכי.


מטושטשת מרוב כמות הדמעות שמכסה אותי,


השחור מתערבב במלח, ונקבר על בגדיי, על גופי.


מכירה את ההרגשה שהדבר הכי קטן שובר אותך?


שאת אוכלת את הכאב, סופגת אותו, נושמת אותו,


ובגלל נפילה הכי קטנה שיש את נופלת ומקבלת את המכה הכי גדולה?


כל הדמעות שנשמרו בתוכך יוצאות כמו מים,


כמו מלח שמנסה לרפות את פצעייך ורק שורף אותם יותר.


ממלמלת בשקט לחיבוק אחרון, לחיבוק חם שיעלים ממני את הקור שמקפיא את עצמותיי.


ממלמלת את שמך ושוב מבטיחה שזאת הפעם האחרונה שאגיד אותו.


מלטפת את פניי, כיאילו היו ידייך שמנסות למחוק את הדמעות שלא מפסיקות לרדת.


מול מראה נעמדת, כיאילו אוהבת לראות איך העיניים מתמלאות דמעות, איך הן נעשות חלשות,


איך הריסים מתערבבים עם השחור ועם הדמעות,


בוחנת כל מקום ואיבר בגופי,


מורידה את שכבת האיפור, עוטפת את שערי, ומורידה את בגדיי,


כ"כ טבעית.


החיוך הזה, החיוך הזה מבעד לכמות הדמעות,


החיוך שמדגיש את הלחיים, שמדגיש את היופי האמיתי.


החיוך שכבה בבית, החיוך שנעלם כשאני לבד.


למה לבכות? אמרת לי שאני יפה נכון?


למה לבכות? אמרת לי שאני קטנה וזה רק מה שמפריע.


למה לבכות? אתה נמשך לדמות הזאת,


למה לבכות?זה רק שובר פיסה ועוד פיסה מתוכי,


זה לא מה שיביא אותך אליי, זה לא מה שיגרום לזה שתחזור ללטף אותי,


זה לא מה שיגרום לחיבוק שלך או לעוד נשיקה ממך.


אני חזקה, הכי חזקה שיש,


אני יקבור את התקופה הזאת וישאיר אותה לזיכרון יפה,


אני יקבור את האהבה שלי אלייך לעוד פרפר גוסס שנשאר בתוכי,


אני יקבור את הנשיקה האחרונה לנשיקה הכי מדהימה שהייתה,


ואני יקבור את היופי שלך, את השרטוט שלך, את הריח שלך, את המתיקות שלך,


אקבור את טיפות הגשם האחרונות שמזכירות כ"כ את התקופה שבה הכל התחיל,


את הטיפות האלה שכ"כ רציתי שילטפו את שנינו,בחום הזה שבתוכנו.


אני יקבור את הלב שלי, את הדמעות שלי,


אני יקבור את כל מה שהיה,


כי הזיכרון ייחרט בתוכי, והגעגוע ייעלם.


ואני ישכח אותך, כי אני מסוגלת, אני יודעת שאני מסוגלת.