בלעדייך

הקור הזה חודר אליי, מקפיא את הפיסות הקטנות שנשארו ממני,


קר לי בלעדייך,


המחשבה שהיום, בשנייה שיצאתי מהבית שלך, בשנייה שיצאתי מהאוטו, בשנייה שפתחתי את הדלת של הבית שלי, את הדלת של החדר שלי, באותה שנייה שנשכבתי על המיטה שלי והדמעות כבר חנקו אותי, בדיוק באותה שנייה, הפנמתי, הבנתי, שאין יותר איתך, ואני צריכה להמשיך בלעדייך בלי עוד ניסיון לעוד נשיקה, בלי עוד ניסיון לקשר, במילה אחת- בלעדייך.


המשמעות העצומה של המילה הזאת,


לראות את הדמות שלך מרחוק, לדבר, לצחוק, אבל לא לגעת, לא לגעת.


שנה שלמה אני כבר מעקלת שאני מאבדת אותך, שנה שלמה אני מפנימה ובולעת את המחשבה שאין סיכוי, שנה שלמה שאני מנסה לחבר עוד חתיכה ועוד פיסה שנקרעת ממני.


שנה שלמה שאני נלחמת בשביל כלום, בשביל קשר שבחיים לא היה ולא יהיה.


בשביל נשיקה שנעלמה.


תקועה בין הקירות האלה, לוחשת עוד פעם את שמך שאולי תחליט להלחם ולחזור,


תקועה במיטה הזאת, ולא מסוגלת לזוז, לא מסוגלת לנשום, זקוקה לעוד נשיקה שתקבר בפי.


זקוקה לך שתלטף את שערי, שתלחש לי בפעם האחרונה שאני יפה, שתסתכל בתוך עיניי עמוק עמוק ולראות את החיוך שמלטף את פנייך באותה דקה.


זקוקה לשמוע את ידייך מלטפות את מיתריי הגיטרה, ומנגנות בקצב עדין, שקט, במיוחד בשבילי.


זקוקה להריח את הריח מגופך, של הסיגריות והבושם בעירבוב.


זקוקה להרגיש אותך, לנשום אותך, לגעת בך, רק עוד פעם, רק עוד נגיעה קטנה.


אני נשבעתי לך שאני ימשיך, אני נשבעתי לעצמי שאני לא ישבר יותר בגללך,


ואני המשכתי, נגעתי, נישקתי, בכיתי , קמתי, הרגשתי,


אבל אף אחד זה לא אתה, אף אחד לא ישתווה אלייך,


אף אחד לא יהיה לו את המבט שלך, את החיוך שלך, את המתיקות שלך, את הדאגה שלך,


אף אחד פשוט לא יהיה אתה.


אני ימשיך ללכת, ימשיך לחייך, ימשיך להרגיש, ימשיך לבכות וימשיך לקום,


וכמו שאני מדקלמת לעצמי, בדיוק באותו משפט שאני יפנים אותו ויכניס לי אותו לראש-


שאני צריכה להמשיך, וכמה שכואב, וכמה שאני כלום בלעדייך,


אני ימשיך.