נעשיתי כמו אילמת

נעשיתי כמו אילמת,


כבר אין לי מילים להוציא, הבכי הזה חונק אותי,


רצתי למיטה,רק כדי לשים את הראש ולנוח קצת, להרגיש מוגנת בתוכה, להרגיש את החום.


קר לי, אני רועדת בתוך השמיכה הזאת שמנסה לכסות את גופי,


אני מתפרקת פה, עוד שכבה ועוד שכבה יורדת מגופי,


הדמעות האלה נקברות על השמכה, מקררות אותה,


מלח דמעותיי מתמוסס לי בפה,


שוכבת שם וכאילו מחכה ליד החמה שלך שתמחה ממני כל דמעה, שתעלים אותה,


כיאילו מחכה לך שתיתן נשיקה קטנה רק כדי לגרום לחיוך,


שופכת עוד מילה ועוד מילה, בשביל מה?! בשביל להוציא את החרא?! הוא במילא נשאר תקוע, במילא הוא נבלע בתוכי, כבר נעשה חלק ממני.


תקוע בלב הזה, אוכל אותי, שורף אותי, גומר אותי.


אתה הורג אותי אתה יודע?! הורג.


כי המחשבה שאתה רחוק ממני, כי המחשבה שאתה נוגע במישהי אחרת, כי המחשבה שאתה מחייך בלעדיי, כי המחשבה שאתה לא נמצא באושר שלי, כי המחשבה שאתה לא נמצא בכאב שלי,


כי המחשבה שאתה רחוק, רחוק כ"כ.


המחשבה הזאת מפוררת אותי, כל חלק בי.


והרי המשכתי לא? כי התחלתי בדרך לשכוח ממך לא?


כי אני גדולה ומסוגלת לשכוח ממך נכון?


אז לא, לא שכחתי, אז זה שאני נוגעת באחר לא אומר שעזבת את הלב שלי,


לא אומר שכשאני רואה אותך אני שלמה, לא אומר שכשאני רואה אותך הלב שלי נשאר במקומו והפרפרים נעלמים, לא אומר שכשאני נושמת אתה לא האוויר שלי, וכשאני בוכה אתה לא הדמעות שלי, אבל אני יצליח נכון? כי אני גדולה, כן, אני גדולה, וחזקה, כן, אני חזקה.


ואני יראה לך את זה, יותר מ-לך, אני יראה את זה לעצמי.