📚 סיפורי אהבה
החיים בעיר פרק א' (שווה קריאה) /שנשנן!/
👁️
609 צפיות
💬
3 תגובות
זה על בת דודה שלי... קוראים נוי והיא קטנה ממני בחצי שנה .. היא בת 14
ויש לה דמיון מפותח.
יש לה שער חום תלתלים .... עיינים גדולות דבש... יפות היא ילדה מיוחדת וזה הסיפור
שלה....:
זה היה בתחילת הקיץ... היה כל כך חם ונעים ... השמיים היו כחולים ויפים והפרחים
בשלל צבעים....
לבשתי גופיה דקיקה שניצמדה לגופי וחצאית פרחונית שעפה ברוח החמימה
דודי עמד מולי מסתכל ובוחן אותי .. ואז אומר "נוי ... תעזרי לי?"
אהבתי מאוד לעזור לדודי ... עבדנו בגינה במשך שעות היה לי כל כך כייף ואהבתי את זה
מאוד לקראת הערב הייתי מקלחת ועושה סיבוב עם ההורים שלי ואז הולכת לחברייי.....
ויום אחד מבלי שום הודעה מוקדמת מבלי שום אזהרה זה קרה...
יצאתי עם חברות וידידים לטייל בעיר נהנהו כל כך ואפילו הסתובבתי עם הילד שכל כך
אהבתי ,קנינו גלידה ישבנו בפארק אכלנו אותה וצחקנו והוא אמר לי"נוי איך יכול להיות
שאנחנו בכיתה ביחד כבר כמעט שנתיים ולא שמתי לב שאת כל כך יפה "
"חחח .. גם אתה ממש יפה יש לך פנים נהדרות"
"רק .. פנים?!" הוא אמר בליגלוג ..
"לא .. לא רק פנים יש לך גם שפתיים נהדרות.."
"אוויי אני מסמיקה " הוא דיבר כאילו הוא בת..
הוא קם מהספסל ואמר "הגלידה טעימה יותר שהיא על הפרצוף שלך"
ומרח לי את כל הגלידה על הפרצוף...
ואז אני קמתי ואמרתי "נכון שיש לך פנים יפות אבל לפעמיים פנייך יכולים להיות מאוד
טעימים"
ומרחתי לו גם ...הוא חיבק אותי והתחלנו להתנשק בלהט רב ..
הוא השכיב אותי על הדשא ונישק אותי כמו שמעולם לא נישקו אותי הרגשתי כמו מלכה...
הסתכלתי על השעון והיה נורא מאחור ואמרתי לו" יאוו רון אני כל כל מצטערת אבל אני
צריכה ללכת הביתה"
"ללות אותך?"
"לא זה בסדר אני יסתדר..."
רון הוא הילד שאהבתי ואני אוהבת נורא.
פחדתי שאמא ואבא וכל הדודים וסבא וסבתא שכולנו גרים ביחד ידאגו לי נורא .. רצתי
הביתה כל כל מהר ... ודקה לפני שבאתי להיכנס אני רואה אש בתוך עייני
זזתי צעד אחורה ולא ממש הבנתי מה קרה למה הבית שלי עולה באש ?
כל המשפחה שלי היו שמה ...
וכשבאו הניידות של המשטרה ומכבי האש הבנתי מה קרה ואמבלונסים והציפו את המקום..
התחלתי לבכות פרצתי בבכי וצעקתי "ה' למה דווקא אני למה???"
אישה אחת ניגשה אלי קצת מבוגרת ואמרה "את יכולה לגור אצלי עד שהכל יסתדר"
חייכתי אלייה ..ורצתי על הגן שכל כך אהבתי וכל הפרחים היפים שגידלתי כל הזמן הזה
נישרוף כאילו לא היו והעץ הזקן שסבא שלי כל כך אהב נשרף...
הייתי שבורה לא ידעתי מה לעשות כל המשפחה שלי עלתה באש ....
לא ממש הבנתי מה קורה לי מה יהיה איתי רק רציתי להיות לבד ולבכות!
וכל רגע עלו בזכרונתיי את הרגע של האש שמפיצה את ביתי וכל כך הרבה שאלות התרצצו
בראשי
למה אני לא יכלתי למות למה דווקא הם?
למה לא קפצתי לתוך הבית שהכל היה אש ואז היינו ביחד תמיד ?
למה לא עשיתי משו..? והדמעות לא מפסיקות לי
כסבתא מהצד השני שמעה היא ישרה באה לפה ליראות מה קרה
הסבתא שלי מהצד השני חייה לב ד יש לה בית ענק מלא חתולים.. שהיא אופסת ברחוב,
היא לא כל כך שומעת טוב והיא ממש נחמדה היא גרה בעיר בעיר בגדולה.
סבתא שלי לקחה אותי לעיר ושמה התחלתי לחיות .....
ושכחתי מהקיבוץ כאילו לא היה קיים בכלל!
הכל השתנה אצלי...
המשך בפרק הבא
ושלחו הודעות תגידו לי עם זה עניין אותכם ..
אוהבות מאוד מאוד נוי ושנשנן
ושלא תחשבו שהמפשחה שלנו מתה כולם חיים ברוך השם.
הסיפור הוא המצאה של נוי בזכות ספרים וסרטים שהיא ראתה וגם קצת מחיי היום יום.
ויש לה דמיון מפותח.
יש לה שער חום תלתלים .... עיינים גדולות דבש... יפות היא ילדה מיוחדת וזה הסיפור
שלה....:
זה היה בתחילת הקיץ... היה כל כך חם ונעים ... השמיים היו כחולים ויפים והפרחים
בשלל צבעים....
לבשתי גופיה דקיקה שניצמדה לגופי וחצאית פרחונית שעפה ברוח החמימה
דודי עמד מולי מסתכל ובוחן אותי .. ואז אומר "נוי ... תעזרי לי?"
אהבתי מאוד לעזור לדודי ... עבדנו בגינה במשך שעות היה לי כל כך כייף ואהבתי את זה
מאוד לקראת הערב הייתי מקלחת ועושה סיבוב עם ההורים שלי ואז הולכת לחברייי.....
ויום אחד מבלי שום הודעה מוקדמת מבלי שום אזהרה זה קרה...
יצאתי עם חברות וידידים לטייל בעיר נהנהו כל כך ואפילו הסתובבתי עם הילד שכל כך
אהבתי ,קנינו גלידה ישבנו בפארק אכלנו אותה וצחקנו והוא אמר לי"נוי איך יכול להיות
שאנחנו בכיתה ביחד כבר כמעט שנתיים ולא שמתי לב שאת כל כך יפה "
"חחח .. גם אתה ממש יפה יש לך פנים נהדרות"
"רק .. פנים?!" הוא אמר בליגלוג ..
"לא .. לא רק פנים יש לך גם שפתיים נהדרות.."
"אוויי אני מסמיקה " הוא דיבר כאילו הוא בת..
הוא קם מהספסל ואמר "הגלידה טעימה יותר שהיא על הפרצוף שלך"
ומרח לי את כל הגלידה על הפרצוף...
ואז אני קמתי ואמרתי "נכון שיש לך פנים יפות אבל לפעמיים פנייך יכולים להיות מאוד
טעימים"
ומרחתי לו גם ...הוא חיבק אותי והתחלנו להתנשק בלהט רב ..
הוא השכיב אותי על הדשא ונישק אותי כמו שמעולם לא נישקו אותי הרגשתי כמו מלכה...
הסתכלתי על השעון והיה נורא מאחור ואמרתי לו" יאוו רון אני כל כל מצטערת אבל אני
צריכה ללכת הביתה"
"ללות אותך?"
"לא זה בסדר אני יסתדר..."
רון הוא הילד שאהבתי ואני אוהבת נורא.
פחדתי שאמא ואבא וכל הדודים וסבא וסבתא שכולנו גרים ביחד ידאגו לי נורא .. רצתי
הביתה כל כל מהר ... ודקה לפני שבאתי להיכנס אני רואה אש בתוך עייני
זזתי צעד אחורה ולא ממש הבנתי מה קרה למה הבית שלי עולה באש ?
כל המשפחה שלי היו שמה ...
וכשבאו הניידות של המשטרה ומכבי האש הבנתי מה קרה ואמבלונסים והציפו את המקום..
התחלתי לבכות פרצתי בבכי וצעקתי "ה' למה דווקא אני למה???"
אישה אחת ניגשה אלי קצת מבוגרת ואמרה "את יכולה לגור אצלי עד שהכל יסתדר"
חייכתי אלייה ..ורצתי על הגן שכל כך אהבתי וכל הפרחים היפים שגידלתי כל הזמן הזה
נישרוף כאילו לא היו והעץ הזקן שסבא שלי כל כך אהב נשרף...
הייתי שבורה לא ידעתי מה לעשות כל המשפחה שלי עלתה באש ....
לא ממש הבנתי מה קורה לי מה יהיה איתי רק רציתי להיות לבד ולבכות!
וכל רגע עלו בזכרונתיי את הרגע של האש שמפיצה את ביתי וכל כך הרבה שאלות התרצצו
בראשי
למה אני לא יכלתי למות למה דווקא הם?
למה לא קפצתי לתוך הבית שהכל היה אש ואז היינו ביחד תמיד ?
למה לא עשיתי משו..? והדמעות לא מפסיקות לי
כסבתא מהצד השני שמעה היא ישרה באה לפה ליראות מה קרה
הסבתא שלי מהצד השני חייה לב ד יש לה בית ענק מלא חתולים.. שהיא אופסת ברחוב,
היא לא כל כך שומעת טוב והיא ממש נחמדה היא גרה בעיר בעיר בגדולה.
סבתא שלי לקחה אותי לעיר ושמה התחלתי לחיות .....
ושכחתי מהקיבוץ כאילו לא היה קיים בכלל!
הכל השתנה אצלי...
המשך בפרק הבא
ושלחו הודעות תגידו לי עם זה עניין אותכם ..
אוהבות מאוד מאוד נוי ושנשנן
ושלא תחשבו שהמפשחה שלנו מתה כולם חיים ברוך השם.
הסיפור הוא המצאה של נוי בזכות ספרים וסרטים שהיא ראתה וגם קצת מחיי היום יום.
💬 תגובות (3)
אבל כמו שחברה שלך אמרה לך אתם חייבים לשבת לדיבור צפוף וד-ח-ו-ף...
אחרת חבל לך מאמי האהבה תלך לאיבוד ...ואהבה לא מוצאים בכל יום ובייחוד לא ששתי הצדדי אוהבים אחד את השני אז אממי אני מציעה לך שבי איתו לשיחה צפופה ותיראי אם זה עוזר לך או לא...
רוצה לדבר 251426125
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות