מהמם שלי

באותו ערב ישבתי בחלון, עלו התפילות אלייך אלוהים שלי,


הבקשה לראות אותו הלילה, שרק יעבור ויסתכל עליי,


שרק יחייך אליי, שרק יוציא מילה קטנה,


ואפילו כמו תמיד, שהמבט שלו מספק אותי,


גם רק למבט הקטן התפללתי.


התגעגעתי לפנים המשורטטות שלו, התגעגעתי לחיוך שלו,


התגעגעתי אליו, אליו.


שכבתי במיטה, עברו בי סחרחורות , רעידות בכל הגוף,


הגוף שלי היה ריק מבגדים והפנים ריקות מאיפור,


עצמתי עיניי למספר דקות,


קמתי,


עמדתי מול המראה,


התחלתי ללטף את פניי באיפור עדין,


התחלתי להרטיב את שערי שיהיה מסודר עבורך,


התחלתי לשים עליי עוד שכבה ושכבה של בגדים כדי לנסות להיות מושלמת עבורך.


עמדתי שם, מול המראה,


עם הבגדים,


עם האיפור,


עם העקבים,


והחיוך לא הצליח לצאת משפתיי,


רק אם הראה אותך החיוך ימלא פניי והאיפור האמיתי יחזור לחיי.


יצאתי מהבית, בצעדים איטיים ובנקישות של העקבים שסבבו סביבי,


המבט לשמיים, לכוכבים, לעוד בקשה אחרונה, והכל יהיה רק ביד אלוהים, כי הכל לטובה.


אורות של מכונית היו מול עיניי, המשכתי ללכת, ופתאום שמעתי צפצוף המבט לאחור,


וכיאילו לא נקלט עדיין שזה אתה, כיאילו הנשימה העמוקה לא הכניסה ללב שזה אתה.


פתחת את החלון, התקרבתי, הבטת על כל גופי, נתת לי נשיקה בלחי, נשיקה שצבטה אותי כ"כ.


דיברת, אבל לא דאגת כמו אז, לא דאגת שאני יצא עם ידידים, לא דאגת שאני ישמור על עצמי,


והעיניים שלי כיאילו לא זזות משלך, כיאילו נבלעות בתוכן, בתוך הירוק העצום הזה,


כיאילו עדיין מחפשת את הרגש בתוך עינייך, כיאילו לא נקלט שאין סיכוי, שאני אבודה בלעדייך.


אחרי שיחה של כמה דקות, שניסיתי למצוא את המילים המתאימות, שניסיתי לחפש את המילה המושלמת ביותר לכל רגע, נתת לי נשיקה אחרונה ונעלמת, נסעת, רחוק ממני.


אותן רעידות וסחרחורות שהיו לי, עברו בי שוב, אותו חיוך שהמיס את פניי לפני רגע נעלם,


הלוואי ויהיה בי את הכוח להמשיך, כי יש דרך כ"כ פתוחה עבורי,


דרך שנבנתה במיוחד בשבילי ואין לי את האומץ להמשיך ולעזוב אותך מאחור,


כמה שאני רוצה, אין, אין לי את הכוח הזה, אין לי כוח לקבור את התקופה הזאת, את הרגש הזה,




אני אוהבת אותך מהמם שלי, אוהבת אותך כ"כ, כ"כ.