תגיד לי איך עם המוות אתה חי

"תגיד לי איך עם המוות אתה חי"


מוצאת את עצמי שוב, כותבת לך,


הצפייה שתקרא את המילים נעלמה,


מצאתי את עצמי יושבת בספסל הזה,בחוץ, בקור,


יושבת מול הכוכבים ומחפשת בניהם את חיוכך,


חמש שנים,


לחשוב שלפני חמש שנים היית פה,


לחשוב שלפני חמש שנים היה לי את אחד האנשים שהכי חשובים לי,


את האבא השני שלי,


את סבא שלי,


את החיוך שלי, את האור שלי,


את המלאך שלי.


הבית שלך,


אוכלת את עצמי רק מלהסתכל על הספא שהיית רגיל ללטף את שערי ולחכות שאני יירדם.


החדר הזה, שישבת שעות ושיחקת איתי אפילו שהיה לך דבר יותר טוב לעשות,


המרפסת הזאת, שהיית רגיל לשבת שם ולחכות שאני יבוא,


עם החיוך המתוק שלך שהייתי עושה הכל כדי לראות אותו שוב.


הכסא המתנדנד שרק לפני חמש שנים היית יושב עליו, רואה כדורגל, ומתעצבן שהקבוצה שלך לא נצחה.


לפתוח את הדל ת ולצעוק לך שאני הולכת


לחכות לנשיקה על המצח, ולחיבוק קטן.


גם אחרי חמש שנים הכאב אוכל אותי,


גם אחרי חמש שנים אותם דברים שוברים אותי.


מלאך שלי,


כיאילו מרגישה אותך איתי, בכל רגע בחיים,


כיאילו מחכה לתגובה שלך, אם אני עושה נכון או טועה.


והתמונה מולי, והדמעות שמלטפות אותה, והמילים שנאמרות לשמיים, כי רק משם אתה שומע אותי,


כי רק משם אתה רואה אותי.


סבא, אתה עוד לא תחזור נכון?


מלאך, אני אוהבת אותך, איפה שאתה לא נמצא אני איתך, תמיד.


ואל תשכח לחייך, כי החיוך שלך מאיר את הכוכב שלך מלמעלה כי הוא זה שמפיץ את הניצוץ, כי הוא זה שנותן לי את הכוח להמשיך שנותן לי את האור בדרך החשוכה,


האור היחיד שנותן לי את התקווה.


אוהבת אותך, אוהבת כ"כ.