לפעם ה-1 שלי...

אתמול שכבנו. וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי. זאת אומרת, הפעם הראשונה שזה הצליח עד הסוף ו... טוב אני לא אפרט בתיאורים. זה נורא מוזר לי, אתה היית החלום שלי במשך שלוש שנים ועכשיו אנחנו ביחד, זוג כל כך מאושר, כל כך יפה, כל כך אוהב... נדיר. אז אני רק רוצה להגיד לך כמה דברים על אתמול...: אני ממש שלמה עם העובדה שאתה הוא הראשון שלי. אני אוהבת אותך ואני מאושרת שאנחנו ביחד וכל כך טוב לנו אחד עם השניה. לא יכולתי לחשוב על פרטנר יותר מוצלח לחלוק איתו דבר שהיה כל כך חשוב לי (למרות שעכשיו אני נורא לא מבינה למה עושים מזה כזה עניין...). אתה נתת לי להרגיש אתמול הכי טוב בעולם עם עצמי, כמו שאתה תמיד נותן לי להרגיש, אבל אתמול זה היה כל כך חשוב לי - כי זה היה נורא מביך. היית כל כך מתחשב וכל כך מבין שאני פשוט לא יכולה לבקש חבר יותר מקסים ממך. לקח לנו הרבה זמן להצליח כי נורא כאב לי, אבל תמיד היית נורא עדין, וכשלא רציתי זה היה לא חד משמעי. בשלב מסוים אחרי הרבה זמן של נסיונות והרבה מאמץ חשבתי לפנות לרופאת נשים ש"תעזור לי" בכלים שלה רק לעבור את העניין של הבתולין... וכשסיפרתי לך על זה אמרת לי "זאת הבחירה שלך, אני איתך בכל החלטה אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעבור את זה לאט לאט וביחד..". אתמול, אחרי שזה סוף סוף קרה, אמרתי לך ברגע של בילבול "יש!, סוף סוף..." ואתה בתגובה ענית לי "אמרתי לך שנעבור את זה ביחד?". אמרת מתוק שלי, וצדקת. 


מצחיק, אתה הראשון שרציתי והראשון שקיבלתי. עכשיו יש לנו היסטוריה ביחד, עכשיו אתה חקוק לי בלב בין אם ארצה ובין אם לא. אני נוצרת בזכרוני את התאריך... אני אוהבת אותך, מזל טוב לנו.