שוב הכל חזר

אחרי כלכך הרבה זמן, שוב מולי, כ"כ קרוב אליי.


המבט שלך בתוך עיניי, רואה את ההשתקפות שלי בתוך עינייך הירוקות.


החיוך המתוק שמאיר את פנייך, והמילים שמלטפות את ליבי מבפנים.


הסיגריה ביד, נוגעת בפיך ונזרקת על הרצפה.


שוב הכל חזר, הלב הזה דופק במהירות, כל מילה רק גורמת למחנק בגרון, כבר לא נותנת לי להוציא מילה מהפה.


ישבתי בספסל קרוב אלייך,


קרוב, אבל בעצם כ"כ רחוק.


לא חשבתי שאמצא את עצמי בסוף הלילה איתך,


ישבתי באוטו שלך, הריח הזה-יכולתי לקרוע את העור שלך מרוב שהתגעגעתי אליו,


העיניים האלה שאפשר לראות הכל בתוכן,


והמשפט שהרג אותי 'נו, תדברי, אני יודע שיש לך משו להגיד,תגידי מה את מרגישה'


כיאילו קראת אותי, כיאילו ידעת שבתוכי צעקתי כמה אני אוהבת אותך וכמה אתה חשוב לי.


ניסיתי להחזיק את עצמי ולא לבכות מולך, לא להראות כמה אני חלשה וחייכתי כדי להעלים את הכאב.


עבר הרבה זמן מאז שישבתי קרוב אלייך מאז שנגעתי בך מאז שליטפת אותי.


'את מדהימה,באמת.' אם אני כל כך מדהימה למה הקשר הזה לא היה יכול להחזיק?


למה אני לא נמצאת איתך,בין זרועותייך?


כל מילה רק קירבה אותי יותר ובאותו זמן גם הרחיקה יותר.


השפתיים התקרבו, רק הנגיעה הקטנה הזאת הרגה אותי, שרפה את הלב שלי מבפנים.


היה שקט, רק שנינו בתוך החושך הזה,


הפחד שלך לפגוע בי, המרחק שאתה תופס ממני בגלל זה,


אני צריכה להריח אותך עליי, אני צריכה להרגיש את העור שלך נוגע בי, את המגע של היד מלטפת את כולי, להרגיש את השפתיים כ"כ קרובות.


החיבוק הזה מחזיר אותי לחיים, או בעצם מה שהורג אותי.


והמבט העמוק הזה גומר אותי בתוכי, הורג אותי.


לא מסוגלת לוותר, לא מסוגלת לדעת שאין סיכוי, שתמשיך להשאר רחוק, שהנשיקה האחרונה נחתמה על הפה שלי עכשיו, שהריח של הסיגריות עם הבושם בערבוב נשאר על בגדיי, והדמעות שאני סופגת בתוכי רק מחניקות יותר.


עוד נשיקה אחרונה לפני שאני טורקת את הדלת ולפני שהדמעות ישטפו את פניי.


עוד נשיקה אחרונה לפני שאני אמצא את עצמי בחדר עם השיר שהכי יזכיר לי אותך.


עוד נשיקה אחרונה לפני שתחזור לצבא, למדים, לחיילים,


רק עוד נשיקה חייל שלי, רק עוד נשיקה אחרונה,


שתחתם לי על הפה,לתמיד.