הלילה הזה

הלילה הזה שורף לי את הנשמה,


שורף כל פיסה שנשארה ממני,


האש שורפת אותי מבפנים,


והלב הזה מה שנשאר ממנו דופק באיטיות, בקצב הדמעות שזולגות.


מכל כיוון עוד פגיעה, מכל כיוון עוד דמעה יורדת.


כשהחיוך נשאר הרבה זמן, המבט מופנה לצדדים מנסה להכין את עצמי מאיפה תבוא המכה הבאה.


המילים שלו כ"כ כאבו, כמו סכין שרטו את הלב,


הדקירה הכ"כ עמוקה הזאת שברה אותי.


ממלמלת לי בשקט "אני שונאת אותך, שונאת"


כל מילה שנשמעת לעברי ישר מורידה דמעות, אני כ"כ חלשה, כ"כ כלום.


אני כן שווה שיאהבו אותי נכון?


אני כן יכולה לחייך בלי שיחפשו דרך להוריד את החיוך נכון?


אני לא רעה נכון?


אני יכולה לבכות בלי שאף אחד יפריע?


אני שונאת אותך.


אין רגש בלב הזה אלייך, הרגש בידיי מישהו אחר, ומגיע לו שאני יאהב אותו, כ"כ.


לא האמנתי שאהבת אותי, מזל, כי זה עוד שקר מתווסף לשקרים הרבים שסיפרת.


שהסתכלת לי בעיניים ונשבעת לי שאתה אוהב אותי,שיקרת?


שאמרת שאני הכי מדהימה בעולם, שיקרת?


שאמרת שיש לי את החיוך הכי אמיתי שיש, שיקרת?


כל המילים שאמרת היו שקר?


כואבת המחשבה ששיקרת לי, שזילזלת בי, שניסית בכל כוחך להפריד ביני לבינו,


כדי שאני יהיה בידייך,כדי שאני יהיה שלך.


שניסית לחפש בעיניים שלי אהבה כלפייך, שמצאת את ה' מלאך שלך ', את הדבר שגרם לך לפרוק ולהרוס קשר של חצי שנה?


ואני אותה אחת,


אותה אחת שהסתכלת עלייה ובאותה שנייה החלטת שאני בדיוק בשבילך.


אותה אחת עם התלתלים החומים שמלטפים את עורה הבהיר, אותה אחת שישבה בשקט על אותו ספסל ורק הבטת בה, בלי מילה.


אותה אחת שבאותו יום קיבלתי טלפון ממך, אחרי ששמעתי כ"כ הרבה סיפורים על הילדה היפה שנמצאת בזרועותייך.


אותה אחת שעכשיו מחבקת זרועותיו של אחר, אותה אחת שעכשיו בוכה, בחדר הזה.


אין כבר מילים בתוכי, אין כבר מה להסביר להגיד, הלב הזה התרוקן, מת.


אני מודה לאלוהים שלא הלכתי אחרייך, מודה לאלוהים שלא נפלתי בקסמייך,


מודה על זה שאני עכשיו רחוקה ממך.


תדע, שלא שברת אותי- ניגבתי את הדמעות,


אני לא אוהבת-אתה יודע,


ותדע, שלא אמנתי לשום מילה, שידעתי שהלב שלך לא מסוגל לאהוב אותי.


וכל המילים שאומר, וכל דמעה שהוריד לא תסביר את גודל האכזבה ממך.


שיהיה לך טוב, רק רחוק ממני.